הלכה ליום ראשון כ"ה חשון תשפ"ו 16 בנובמבר 2025

ההלכה מוקדשת לזיווג הגון עבור

אורית בת פלונית

הוקדש על ידי

לירון

הבטחון בפרנסה

שאלה: האם רשאי אדם מצד ההלכה לעבוד ולטרוח לצורך פרנסתו, לימים שעתידים לבא עליו, או שאולי הדבר אסור, משום שנראה כאילו אין לו ביטחון בהקדוש ברוך הוא שיספק לו כל צרכיו דבר יום ביומו?

תשובה: במדרש שוחר טוב (מזמור כג) שנינו: "רבי אליעזר בן יעקב אומר, "למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה". יכול יהא יושב בטל? תלמוד לומר "בכל אשר תעשה". אם עושה, מתברך, ואם אינו עושה, אינו מתברך".

ומבואר מן הדברים, שעל האדם מוטלת חובת ההשתדלות לפרנסתו, אלא שעליו לבטוח בה', שעל ידי השתדלותו ימציא לו פרנסתו. כי כך הנהיג ה' יתברך בעולמו, שיתנהל בדרך כלל בדרך הטבע, כי אין רצון ה' שיתנהל עולמו בדרך ניסית, אלא שיתנהל כמה שאפשר בדרך הטבע, ואמנם לעיתים עושה ה' ניסים לעמו ולחסידיו, אך אין הנהגתו עמנו כן בדרך כלל.

פסו אמונים
ואמנם שנינו במשנה במסכת סוטה (דף מח:): משנחרב בית המקדש, פסו (כלומר פסקו) אנשי אמנה, שנאמר, "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם". ומפורש בגמרא: "אנשי אמנה", אלו המאמינים בקדוש ברוך הוא, כמו ששנינו: רבי אליעזר הגדול אומר, מי שיש לו פת בסלו (כלומר, שיש לו די צרכו לאותו יום שנמצא בו), ואומר, מה אוכל למחר? (שדואג מה יהיה לו לאכול ביום למחרת), אינו אלא מקטני אמנה. כי היה לו לבטוח בה' יתברך שיספק לו מחיה ומזון בכל יום לאותו יום.

אולם מבואר בחידושי המהרש"א, שזוהי משנת חסידים, כלומר, אין הנהגה זו שתובע רבי אליעזר הגדול, חיוב על כל אדם, אלא לחסידים המאמינים בכל נפשם שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל, מקרני ראמים ועד ביצי כינים (לבעלי החיים הגדולים ביותר ועד הקטנים ביותר). ולכן הזכירו על זה במשנה את הפסוק, הושיעה ה' כי גמר "חסיד", שהדברים מכוונים לאותם יחידים, חסידים וצדיקים שבוטחים בכל לבם בה'. ומשמע שעל כל פנים אין איסור מן הדין אם משתדל להשיג יותר מצרכיו של אותו יום לצורך מחרתו, ובלבד שלא יסיר מבטחו מה' יתברך, ולא יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (בזכות כוחי חכמתי ותבונתי אני מצליח).

הנהגת החזון איש
ואמנם, הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל, בעל ספר חזון איש, לא היה לו בדרך כלל כסף מיותר בביתו, ופעם אחת אמרה לו אחותו, ראה, כמה אתה יגע בתורה עד שנתעלית כל כך, ובכל זאת לא הזמין לך ה' יתברך ממון רב! נענה לה הרב, וכי מה חסר לי?, אינני צריך שיהיה לי כסף מונח לו בחשבון הבנק. אלא בכל יום ויום מזמן לי ה' יתברך כל מחסורי.

ואמנם כאמור כל זה ראוי לצדיקים השלימים מן השרידים אשר ה' קורא, השמים מבטחם בכל נפשם בה' יתברך, איש איש לפי מעלתו ודרגתו, אבל סתם אדם הצובר לעצמו ממון בכדי שיהיה לו לעתיד לבא, אינו עובר על איסור מן הדין.

מידת דרך ארץ
ובברייתא במסכת ברכות (דף לה.) שנינו: "ואספת דגנך", מה תלמוד לומר? (כלומר מה רוצה הכתוב ללמדינו בפסוק זה?). אלא לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבם? (כלומר, שהיינו חושבים שבאמת ציוונו ה' יתברך שלא נפסיק מלימוד התורה אף לצורך פרנסתינו), תלמוד לומר "ואספת דגנך", הנהג בהם מנהג דרך ארץ, (כלומר התנהג כדרך שהאדם צריך לעשות למחייתו) דברי רבי ישמעאל. וכמו שפירש רש"י, הנהג בהם מנהג דרך ארץ, שאם לא יעסוק בשום מלאכה, אלא יסמוך על כך שאחרים יפרנסוהו, כגון שיתפרנס מן הצדקה, סופו להבטל אף מדברי תורה.

ואף שמבואר שם בגמרא שרבי שמעון בר יוחאי חולק על רבי ישמעאל, וסובר שאין לאדם העוסק בתורה להתעסק בשום דבר, מכל מקום מבואר בגמרא שמידת רוב בני אדם לנהוג כדעת רבי ישמעאל, ודברי רבי שמעון לא שייכים אלא ליחידים מבני עלייה.

דברי הגאון היעב"ץ
ואמנם נושא זה הוא רחב יותר, ובאמת נראה מכמה מקומות, שזהו חסרון גדול לאדם שאינו בוטח בה' שיספק לו את מחסורו. ובכל זאת, כתב הגאון היעב"ץ בספרו מגדל עוז, שהדבר תלוי גם כן בצורת הפרנסה של האדם. ולדוגמא, חקלאי, שקוצר את תבואתו באביב, בודאי שעליו לשמור על ממונו כדי שיספיק לו לכל השנה. ואי אפשר לומר שיש בזה חסרון אמונה, כי כך הזמין לו ה' את הפרנסה. ולפי זה, בזמנינו, שרוב האנשים מתפרנסים מידי חודש בחודשו, ומידי פעם זקוקים להוצאה גדולה, בודאי שהדבר נכון שיחסכו מכספם כדי שיעמוד להם ליום פקודה.

וזוכר אני ששאלתי פעם את סבי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אם נכון הדבר שאחסוך כסף לנשואי בנותי? והשיב לי שאין מניעה בדבר, והמובן מדבריו, שכך באמת נכון לנהוג, למי שמסוגל.

8 ההלכות הפופולריות

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

רעמים בלילה – ברכה אחת

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך ......

לקריאת ההלכה


שאלה: האם מותר להתפלל בתפילת העמידה כנגד (מול) פרוכת שיש עליה ציורים?

תשובה: כתב רבינו הרמב"ם בתשובה (מהדורת פריימן סי' כ), והבגדים המצויירים, אפילו אינן בולטות (התמונות שבציור), לא נכון להתפלל כנגדם, ואנחנו רגילים להעצים עינינו כשיקרה לנו להתפלל מול כותל (קיר) או בגד מצוייר. ומבואר אם כן מדברי הרמב"ם, שלא נכון להתפלל מול בגד או פרוכת שיש עליה ציורים, וע......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה