בהלכה הקודמת ביארנו, שמי בירך על מאכל, כגון תפוח, ואכל ממנו, ואחר כך הובא לפניו מאכל אחר, שברכתו שווה לברכת המאכל הראשון, כגון תפוז, אינו חוזר לברך שוב על התפוז, מאחר ונפטר כבר בברכתו של התפוח.
והוספנו, שאם המאכל שהובא אחר כך, הוא חשוב יותר מן הראשון, ולמשל, כשבירך ואכל תפוח, הובא לפניו אחר כך "תמר", שהתמר הוא משבעת המינים, אז עליו לחזור ולברך "בורא פרי העץ" על התמר, מאחר ופרי חשוב, אינו נפטר בברכת פרי פשוט. ורק אם בשעה שבירך על התפוח, כיון בפירוש לאכול אחריו גם תמר, אינו חוזר ומברך.
דין אורח, לגבי מקרה שהובא מאכל חשוב
דין זה, שהברכה הראשונה אינה פוטרת מאכל חשוב שיובא אחר כך, שייך רק לגבי סתם אדם, אבל אדם שהוא אורח, והוא יושב ואוכל בבית חבירו, ובירך על התפוח, והובא לפניו אחר כך תמר, אינו חוזר לברך על התמר, משום שאורח, דעתו מראש היא על כל מה שיביאו לפניו בעל הבית. ולכן הוא פוטר בברכתו הראשונה, את כל מיני הפירות שיובאו לפניו.
דין אורח לענין היסח הדעת
ועוד יש חילוק בין סתם אדם לאורח, לגבי דין היסח הדעת הסעודה, וכגון, מי שישב לאכול, ובסיום הסעודה בא לזמן, לפני ברכת המזון, ואמר "הב לן ונבריך", ואחר כך רוצה להמשיך לשתות. אינו יכול לשתות, אלא אם יברך תחילה על השתיה. אבל אורח, אינו צריך לחזור ולברך, כיון שסומך על בעל הבית, שהוא הקובע מתי תסתיים הסעודה. ולא נאריך עוד בפרטי דין זה. (שלחן ערוך סימן קעט).
ועיקר דין האורח, מפורש בשלחן ערוך (סימן קעט ס"ה) בזו הלשון: "הקרואים בבית בעל הבית לאכול מיני פירות, ומביאין להם בזה אחר זה, אינם צריכים לברך אלא על הראשון". עד כאן.
והרבה טועים בדינים אלו, וחושבים שרק האורח אינו חוזר לברך על מאכלים שמוגשים לפניו, אבל סתם אדם בביתו, חוזר ומברך. ואינם יודעים, שגם סתם אדם אינו חוזר לברך על כל מאכל ומאכל. והחילוק בין אורח לסתם אדם, הוא רק כפי שמבואר כאן.
ולסיכום: אורח שמתארח אצל חבירו, ויושב שם לאכול, והוגשו לפניו פירות ובירך עליהם ואכל, ואחר כך הוגשו פירות אחרים, משובחים יותר, אינו צריך לחזור ולברך עליהם.
