מצוה מדברי סופרים (מדרבנן) להדליק נרות בערב שבת, כדי שלא יהיה אדם הולך בחושך בשבת ומתוך כך בא לידי מריבה בתוך ביתו. ומצוה להדליק הנרות סמוך לשולחנו שסועד עליו בליל שבת, כדי שיקדש ויאכל לאורם, וזהו מכלל עונג שבת גם כן שאוכל לאור הנרות של שבת. ומכל מקום אם הוא נהנה יותר לקדש ולסעוד בחצר או במרפסת, מפני שמזג האויר בחדר חם וכיוצא בזה, רשאי לקדש בחצר ולאכול שם, שהנרות נועדו לעונג ולא לצער.
ובין האנשים ובין הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דולק בשבת, אלא שהנשים מצוות על זה יותר מהאנשים, מפני שהן עוסקות יותר בצרכי הבית. וגם הן מצויות יותר בבית בדרך כלל. וטוב שהאיש יעסוק בהכנת הנרות של שבת, וכפי שרבים נוהגים שהאיש מכין את הנרות להדלקה לכבוד שבת. ובדברי המקובלים הזהירו מאד על הכנת הנרות על ידי האיש.
אף על פי שמעיקר הדין די בנר אחד לכבוד שבת, כל המרבה בנרות הרי זה משובח. ויש נוהגים להדליק שתי נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". ומנהג זה נזכר כבר בספר שבלי הלקט בשם הראבי"ה, וכן הוזכר מנהג זה בשולחן ערוך ובדברי רבינו האר"י. ויש שמדליקות שבע נרות, כנגד שבעת העולים לספר תורה בשבת. (שכיוון שכתוב "נר מצוה ותורה אור" יש לכוון מספר הנרות כמספר העולים לתורה.) ויש המדליקות אף יותר משבעה נרות. וכל הזהיר בנרות שבת להקפיד על תאורה יפה ביום שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים (שבת כג:) וראוי לאישה להתפלל בסיום הדלקת הנרות כי בשעת עשיית המצוה התפילה נשמעת ביותר. ונכון שתתפלל שייתן לה השם יתברך בנים תלמידי חכמים מאירים בתורה, וכפי שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור".
