בימים הללו, אנו זוכרים ורואים ישועות גדולות, נסים ונפלאות בהשגחת ה' עלינו מן השמים, ואסור לנו להתעלם מן הדברים הללו, אלא יש להתבונן בהם, כדי לחזק את האמונה בה' יתברך, וכדי לעורר את הבריות לעבודתו.
הנה בשבוע שעבר, נפל טיל על מבנה בבית החולים בלינסון. והנה, אילו היו מפנים את כל בית החולים לפני המלחמה, עוד היינו אומרים, שהדבר נעשה בדרך הטבע. אך לא. בנין זה היה מאוכלס מכל וכל, ורק יום אחד לפני נפילת הטיל, משום מה, התקבלה החלטה בבית החולים לפנות את הבנין, והיה נס גדול שלא נהרג שום אדם מפגיעת הטיל. עלינו להתבונן! הקדוש ברוך הוא ברחמיו שומר עלינו, ואסור להיות כפויי טובה!
וכך נעשו כמה וכמה נסים, עד שמכל הנפילות שהיו עד כה, כמעט ולא נהרגו מבני ישראל, ועוד מצפים אנו לישועת ה' עוד ועוד.
ויש לומר את הדברים הללו, ולפרסמם הרבה, כי בעוונות הרבים, הרבה מאמצעי התקשורת, הם ממש בבחינת "חבר לאיש משחית", שמציגים את הכל כאילו נעשה בדרך הטבע, וכאילו ישראל חכמים גדולים ואמיצים ולכן מצליחים במלחמה, ואין זה נכון, כי "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר", אם לא שה' ישמור עלינו, לא יועילו כל החכמות וכל הטכנולוגיה, כפי שראינו בפרעות שמחת תורה שלא הועילו שום דבר, מול אומה שפלה וארגוני טרור עלובים.
ואמרו כמה גדולים בדור שלפנינו, לאחר מלחמת ששת הימים, שהסבר כל נפלאות המלחמה בדרכי הטבע, בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", הם שגרמו בסופו של דבר לאסונות לישראל, אלא אדרבה, יש להתחזק יותר באמונה טהורה בה', ולראות את השגחתו הפלאית עלינו, ולחזק את הדברים שהם אלו שמביאים ועוד יביאו לנו את הגאולה השלימה, הלא הם, לימוד התורה, וקיום המצוות, קדושה וטהרה ואמונה, אהבת חברים וערבות הדדית.
ואמרו רבותינו, שכאשר נעשה לישראל נס בזכות ישראל, אז הם גם זוכים לראות במפלת אויביהם, אבל כאשר הנס לא נעשה בזכות, אלא רק בחסד פשוט מאת ה', אז לא זוכים לראות לגמרי במפלת האויבים.
וכתב מרן החיד"א (בספר דבש לפי מערכת הנו"ן, דף לח ע"א), שלפעמים הנס נעשה במידת הרחמים, ואז אפילו בלי זכות, זוכים לראות במפלת האויבים.
לכן באלו הימים, עלינו להרבות בתפילה, כדי לעורר את מידת הרחמים, ועלינו להוסיף זכויות לעם ישראל, לכל יחיד ויחיד, ולאומה בכללותה, כדי לזכות את ישראל ולהצדיקם בדין לפני ה', וכל אחד ואחת, צריך שיקבלו עליהם חיזוק באיזה ענין, כדי להרבות בזכויות, שעל ידי זה נזכה בעזרת ה' לישועה אמיתית, בתכלית ההצלחה.
-------------------
בישול גויים במסעדות ובבתי מלון
שאלה: בעבר, נכתב ב"הלכה יומית", שמסעדות שהיהודי מדליק בהן את האש בבוקר, ובמשך היום הטבח שאינו יהודי מניח את התבשילים על האש, בכל זאת מותר לאכול באותן המסעדות, ואין בדבר איסור משום "בישול גויים". ולאחרונה נודע לי שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אמר בשיעורו, שאותם שנתנו הכשר למסעדות שהגוי מניח את התבשיל על האש, עשו כן נגד דעת מרן השלחן ערוך. והשאלה אם כן, כיצד נכון לנהוג?
תשובה: אמנם כבר כתבנו בזה בעבר בהלכה יומית, ונבאר תחילה את שורשם של דברים.
איסור בישול גויים
כידוע, גזרו רבותיו שלא לאכול תבשיל שנתבשל על ידי אינו יהודי. ונחלקו רבותינו הראשונים, במקרה שהיהודי הדליק את האש, והנכרי הניח את התבשיל על האש. האם נחשב הדבר שהיהודי בישל את התבשיל, כיון שהוא הדליק את האש, או שיש צורך שהיהודי גם יניח את התבשיל על האש?
ומובן שיסוד המחלוקת תלוי בסוגית הגמרא (במסכת עבודה זרה דף לח.), ולא נוכל להאריך במסגרת זו בביאור המחלוקת.
דעת מרן ודעת הרמ"א
וכפי שכתבנו בעבר, דעת מרן השלחן ערוך (סימן קיג ס"ז) להחמיר בדבר. ואילו לדעת הרמ"א, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים במה שהגוי מניח אחר כך את התבשיל על האש.
ומעתה למדנו, שלפי דעת הרמ"א, שכמותו פוסקים בני אשכנז, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים בדבר. ואילו לדעת מרן השלחן ערוך, שבני ספרד הולכים לאורו, אין להקל בדין בישולי הגוי, עד שהיהודי בעצמו יניח את התבשיל על האש.
הסיבה שיש כשרויות שנוהגות שלא כדעת מרן
ומטעם זה, מערכות הכשרות של הרבנות הראשית ושל העדה החרדית, לא נזהרו שהיהודי יניח את התבשיל על האש, משום שאין הם נזהרים להחמיר כדברי מרן השלחן ערוך. ולכן הסתפקו בכך שהיהודי ידליק את האש בבוקר. ואילו הספרדים נהגו להחמיר שהיהודי יניח את התבשיל על גבי האש, כדעת מרן השלחן ערוך.
ומה שדיבר מרן זצ"ל בשיעורו, שהבד"ץ של העדה החרדית עשו שלא כדין, הוא משום שהם הציגו עצמם כמערכת כשרות מהודרת מאד, ולכן היה ראוי להם להחמיר בדין בישולי גויים כדעת מרן השלחן ערוך. ואמנם בעקבות דברי מרן זצ"ל, גם הבד"ץ של העדה החרדית החזירו עטרה ליושנה, והחלו להחמיר בדבר כדעת מרן השלחן ערוך, כפי שציין מרן זצ"ל בדבריו.
הדין למעשה
אולם לענין מעשה, הדין הוא כמו שכתבנו, שאותם המיקלים לאכול במסעדות ובבתי מלון שנוהגים כדעת הרמ"א, יש להם על מה שיסמכו.
והסיבה שהמיקלים בזה יש להם על מה שיסמכו, היא משום שכמה מגדולי רבותינו הפוסקים כתבו, שלא שייך איסור בישול גויים אלא כשמדובר בבית או במסעדה של גוי, אבל כאשר המסעדה או הבית שייכים ליהודי, אין שום איסור לאכול מהתבשילים שמבשל שם הגוי. שהרי טעם האיסור של בישולי גויים היה, שמא הגוי יכניס מאכל אסור בתבשיל, וכן שמא היהודי יבוא להתחתן עם הגוי, אבל כאשר הכל נעשה בביתו של היהודי, אין חשש בזה.
ואף על פי שאין הלכה כאותם הפוסקים, ולעולם אפילו בביתו של היהודי שייך איסור בבישולי גויים, מכל מקום, כאשר מצטרפות שתי הסברות יחד, כלומר: היהודי הדליק את האש, (שאז לדעת הרמ"א יש להקל בזה), וגם הגוי שהניח את התבשיל עשה זאת במסעדה השייכת ליהודי, והוא פועל שלו, יש להקל לאכול מבישולי הגוי במקרה כזה. (וראה עוד בספר הליכות עולם ח"ז עמוד קכ, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן נד.).
אבל במסעדה של גויים (כמו שמצוי בחוץ לארץ, שיש מסעדות של גויים עם תעודת כשרות), אסור לספרדים לאכול במסעדה (כשרה) של גויים, אף אם היהודי מדליק בבוקר את האש, משום שלדעת מרן השלחן ערוך, יש בזה איסור בישולי גויים. ורק במסעדה של יהודי, יש סברא להקל בזה, גם לדעת מרן השלחן ערוך. כמו שביארנו.
ולכן לסיכום: מסעדה של יהודי, שיהודי מדליק בתוכה את האש בבוקר. ואחר כך הפועל הגוי מניח תבשילים על האש. יש ללמד זכות על המיקלים לאכול במסעדה כזו, אף שהם ספרדים. והמחמיר תבא עליו ברכת טוב.
וכאן המקום לעורר, שיש לצערינו יהודים יקרים בחוץ לארץ, שאינם מדקדקים כל כך במצוות, אבל שומרים בבתיהם על דיני כשרות, והם מרשים לעצמם לאכול במסעדות שאינן כשרות, אם לא מגישים שם בשר. והדבר ברור, שהם נכשלים במאכלות אסורות ממש, ומלבד איסור בישולי גויים, נכשלים באכילת תולעים, ומאכלי חלב שמעורב בהם בשר, ועוד איסורים רבים, והכל מחמת חוסר ידיעה. לכן יש להזהיר על הדבר, וללמדם דעת, שלא יאכלו אלא במסעדות כשרות ממש, שעומדות תחת אחריות מערכת כשרות רצינית, ותבא עליהם ברכת טוב.