"אונאת דברים"
שנינו במשנה במסכת בבא מציעא (דף נח:): "כשם שיש אונאה במקח, כך יש אונאה בדברים". זאת אומרת, שכשם שיש איסור להונות ולרמות את חבירו בעניני מקח וממכר, כך יש איסור באונאת אדם ב"דברים", כלומר, דיבורים, כגון לקנטר אותו ולצערו במילים פוגעות.
החומרא באונאת דברים
ורבותינו לומדים זאת ממה שנאמר (ויקרא כה): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך". ואמרו עוד רבותינו: "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון". שאונאה בעניני ממון, יכול האדם להשיב את הממון שנמצא אצלו שלא כדין, אבל אם אדם מצער את חבירו בדברים, הרי הוא לא יוכל להשיב לחבירו את עגמת הנפש שגרם לו.
תפילת מי שמצערים אותו
ובגמרא שם, אמר רב חסדא: "כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה", שהצועק לה' יתברך מתוך צער שנגרם לו על ידי אחרים, ה' שומע צעקתו.
ועוד אמרו שם בגמרא, שבמיוחד יש להזהר באונאת הגר, לפי שהוזהרנו על כך בכמה מקומות בתורה. ולפיכך אסור לומר לגר שנתגייר ובא ללמוד תורה, "פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, יבא לדבר בדברי תורה שנתנה מפי ה'?!" משום שעל ידי כן מצטער הגר שמבזים אותו בדברים אלו, והרי זו אונאת דברים.
לצער את אשתו
ולעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה. כלומר, מכיון שאסור להונות אדם כדי שלא יצטער, נמצא שאיסור האונאה תלוי בצערו של זה שציערו אותו. והנשים, בדרך כלל רגישות יותר מן האנשים, ואשה יכולה בנקל לבא לידי בכי מתוך צערה העמוק. ולכן צריך האדם להזהר מאד שלא לצער את אשתו בדרך אונאה, משום שהיא עלולה להצטער בקלות, והחטא תלוי בצוארו. וכן פסקו הטור ומרן השולחן ערוך.
עונש של תלמיד חכם שאשתו הצטערה
וידוע הדבר שענין הקפדתה וצערה של האשה, הוא חמור מאד ועלול לפעול פעולה קשה אף בלא כוונתה. וכמו שאמרו בגמרא במסכת כתובות (דף סב:), שרב רחומי (שם חכם), היה לומד תורה אצל רבא, והיה בית מדרשם נמצא בעיר "מחוזא", והיה נוהג רב רחומי לבא לביתו רק פעם אחת בשנה, בערב יום הכפורים (שכך היה מנהגם של כמה תלמידי חכמים שהיו עדיין צעירים מאד).
פעם אחת, מתוך גודל עיונו בתלמודו, התעכב. והיתה אשתו מחכה לו בקוצר רוח מתי יבוא, שהיו לה געגועים עזים כלפיו. לבסוף, מרוב צערה, כאשר חשבה שכבר לא יגיע, זלגה דמעה אחת מעינה, ובעלה באותו זמן היה יושב במקום גבוה, ומחמת הצער שגרם לאשתו, נפל בעלה ומת.
נמצינו למדים, כמה גדול כוחה של דמעה שבאה מתוך צער. (ובפרט לגבי רב רחומי, שהרי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ולכן פגעה בו כל כך מדת הדין).
הברכה בזכות האשה
ובגמרא (דף נט.) אמר רבי חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבודה של אשתו שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית יב): "ולאברהם הטיב בעבורה", כלומר, בשביל שרה אשתו. וכן אמר רבא לבני העיר מחוזא: "כבדו את נשותיכם, שמתוך כך תתעשרו". ובהלכות הבאות יבוארו אם ירצה ה' פרטי דינים אקטואלים בעניני אונאת דברים.
