הלכה ליום שלישי י"א אב תשפ"ה 5 באוגוסט 2025

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

אברהם בן רחל ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

בוקובזה ראובן

לצער יהודי

"אונאת דברים"
שנינו במשנה במסכת בבא מציעא (דף נח:): "כשם שיש אונאה במקח, כך יש אונאה בדברים". זאת אומרת, שכשם שיש איסור להונות ולרמות את חבירו בעניני מקח וממכר, כך יש איסור באונאת אדם ב"דברים", כלומר, דיבורים, כגון לקנטר אותו ולצערו במילים פוגעות.

החומרא באונאת דברים
ורבותינו לומדים זאת ממה שנאמר (ויקרא כה): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך". ואמרו עוד רבותינו: "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון". שאונאה בעניני ממון, יכול האדם להשיב את הממון שנמצא אצלו שלא כדין, אבל אם אדם מצער את חבירו בדברים, הרי הוא לא יוכל להשיב לחבירו את עגמת הנפש שגרם לו.

תפילת מי שמצערים אותו
ובגמרא שם, אמר רב חסדא: "כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה", שהצועק לה' יתברך מתוך צער שנגרם לו על ידי אחרים, ה' שומע צעקתו.

ועוד אמרו שם בגמרא, שבמיוחד יש להזהר באונאת הגר, לפי שהוזהרנו על כך בכמה מקומות בתורה. ולפיכך אסור לומר לגר שנתגייר ובא ללמוד תורה, "פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, יבא לדבר בדברי תורה שנתנה מפי ה'?!" משום שעל ידי כן מצטער הגר שמבזים אותו בדברים אלו, והרי זו אונאת דברים.

לצער את אשתו
ולעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה. כלומר, מכיון שאסור להונות אדם כדי שלא יצטער, נמצא שאיסור האונאה תלוי בצערו של זה שציערו אותו. והנשים, בדרך כלל רגישות יותר מן האנשים, ואשה יכולה בנקל לבא לידי בכי מתוך צערה העמוק. ולכן צריך האדם להזהר מאד שלא לצער את אשתו בדרך אונאה, משום שהיא עלולה להצטער בקלות, והחטא תלוי בצוארו. וכן פסקו הטור ומרן השולחן ערוך.

עונש של תלמיד חכם שאשתו הצטערה
וידוע הדבר שענין הקפדתה וצערה של האשה, הוא חמור מאד ועלול לפעול פעולה קשה אף בלא כוונתה. וכמו שאמרו בגמרא במסכת כתובות (דף סב:), שרב רחומי (שם חכם), היה לומד תורה אצל רבא, והיה בית מדרשם נמצא בעיר "מחוזא", והיה נוהג רב רחומי לבא לביתו רק פעם אחת בשנה, בערב יום הכפורים (שכך היה מנהגם של כמה תלמידי חכמים שהיו עדיין צעירים מאד).

פעם אחת, מתוך גודל עיונו בתלמודו, התעכב. והיתה אשתו מחכה לו בקוצר רוח מתי יבוא, שהיו לה געגועים עזים כלפיו. לבסוף, מרוב צערה, כאשר חשבה שכבר לא יגיע, זלגה דמעה אחת מעינה, ובעלה באותו זמן היה יושב במקום גבוה, ומחמת הצער שגרם לאשתו, נפל בעלה ומת.

נמצינו למדים, כמה גדול כוחה של דמעה שבאה מתוך צער. (ובפרט לגבי רב רחומי, שהרי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ולכן פגעה בו כל כך מדת הדין).

הברכה בזכות האשה
ובגמרא (דף נט.) אמר רבי חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבודה של אשתו שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית יב): "ולאברהם הטיב בעבורה", כלומר, בשביל שרה אשתו. וכן אמר רבא לבני העיר מחוזא: "כבדו את נשותיכם, שמתוך כך תתעשרו". ובהלכות הבאות יבוארו אם ירצה ה' פרטי דינים אקטואלים בעניני אונאת דברים.

שאלות ותשובות על ההלכה

כתבתם אונאת, וצריך לכתוב - "הונאה" י"ח שבט תשע"ה / 7 בפברואר 2015

בלשון חז"ל ורוב הפוסקים כתבו אונאה. ראה לדוגמא בכתובות צט ע"ב, ועוד הרבה.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה