אמירת תיקון חצות
הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, נקראים ימי "בין המצרים" על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א פסוק ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שאלו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב שבו החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד קמים עליו אויבים מבית ומחוץ, ואף על פי שזכינו תהלות לאל עליון, לחזור לארץ קדשינו בצורה חופשית, עדיין לא זכינו לגאולה שלימה, כי בית חיינו חרב, ואומות העולם מציקות לעם ישראל יום יום, והצרות תוכפות יותר ויותר, ועל הכל מבחינה רוחנית אנו רחוקים מאד מהגאולה האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו, וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה, גאולת עולמים.
מכיון שימים אלו הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל, וחסידים ואנשי מעשה נוהגים לומר "תיקון חצות" אחר חצות היום בימי בין המצרים. (חצות היום, היינו, שמחלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתיים, והנקודה האמצעית, היא "חצות" הלילה, מלשון "מחצית", ובאותה השעה ביום, הוא זמן חצות היום. ובהרבה לוחות שנה מופיעה זמן חצות היום, או חצות הלילה, שהוא שווה לזמן חצות היום), ואומרים "תיקון רחל" שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין, והביאו מרן החיד"א בספרו מורה באצבע, וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי רבינו האר"י ז"ל, וכן כתב עוד בספרו שו"ת יוסף אומץ. וכתב שנוהגים לומר "תקון רחל", משום שתקון רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית. והביא עוד מדברי רבינו האר"י שכתב שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש וכל הצרות שבאו עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות המרה הזו.
וכן נוהג מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות היום בימי בין המצרים. (ותיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו נוהגים לאמרו בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. ויש נוהגים לומר "תיקון חצות" בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה.
ברכה על פרי חדש בימי בין המצרים
טוב ליזהר מלברך ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, מליל שבעה עשר בתמוז ועד אחרי תשעה באב, על פרי חדש, או על בגד חדש. ויניח את הפרי או הבגד עד לאחר תשעה באב, ולא יאכלנו בלא לברך שהחיינו.
ומקור המנהג הוא מספר חסידים שכתב שלא היו אוכלים פרי חדש בבין המצרים, כי אמרו, איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכן כתב מרן בשולחן ערוך, שטוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או על מלבוש, ואף רבינו האר"י כתב, שאין לברך שהחיינו בימי בין המצרים. וכן הסכימו רוב האחרונים.
בשבתות שבתוך ימי בין המצרים מותר לברך שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש. ומכל מקום אחר ראש חודש אב, נכון להחמיר שלא לברך שהחיינו על בגד חדש אפילו בשבת. ומכל מקום על פרי חדש יש להקל לברך אף בשבת זו שאחר ראש חודש אב, והטעם לחלק בין בגד לפרי הוא, משום שלדעת הרמ"א אסור ללבוש בגד חדש אחר ראש חודש אב, וזאת ללא קשר לברכת שהחיינו, אבל באכילת פרי חדש אין איסור מצד עצם אכילת הפרי, רק מצד ברכת שהחיינו שאין לברכה בימים אלו, לפיכך פרי חדש מותר לאכלו בשבת אף לאחר ראש חודש אב, אבל בבגד נכון להחמיר, וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"א סימן ל"ז).
