בהלכה הקודמת הזכרנו את מנהג תיקון ליל שבועות, שנוהגים להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה.
קריאת תיקון "קריאי מועד"
ראשית נבאר לגבי מה שכתבנו, שנכון לקרוא בליל שבועות את התיקון הנדפס בספר קריאי מועד.
הנה אף על פי שכן הוא מנהג הספרדים, וכמו שכתבו רבותינו המקובלים, מכל מקום אותם הנוהגים ללמוד בלילה ספר המצות להרמב"ם, ולשמוע שיעורי תורה, יש להם על מה שיסמכו, בפרט אם נראה לרבנים הנמצאים באותו מקום שהתועלת היוצאת מלימוד זה מרובה יותר, כגון אותם סדרי לימוד הנערכים במקומות שיושביהם רחוקים מן הדת, ויש לעוררם ולקרבם בדברי תורה נעימים, להטות למוסר אזניהם. ובקריאת התיקון נראה שלא תצא תועלת כל כך.
וכתב מרן רבינו זצ"ל (בספרו על הלכות יום טוב עמוד שיא), שרבים מגאוני אשכנז, ובהם הגאון ראי"ה קוק, נהגו ללמוד בליל שבועות בספר המצות להרמב"ם. וכן בבית הכנסת של מרן זצ"ל, נוהג ללמד ברבים ממדרשי חז"ל וביאורי הלכות (מלבד קריאת התיקון). ומכל מקום במקום שהציבור קוראים את התיקון מספר קריאי מועד, לא נכון לשנות מכלל הציבור, ויש לקרוא התיקון כמו שכתבו המקובלים.
ברכה על מאכל ומשקה בליל שבועות
העוסקים בתורה בלילה, ומגישים בפניהם מדי פעם בפעם תה או קפה וכדומה, עליהם לברך בפעם הראשונה שישתו, ואחר כך אינם חוזרים לברך שוב בכל פעם. ואפילו אם יש שהות של יותר משעה ורבע בין שתיה לשתיה, אין לברך שנית, כי נפטרו מן הברכה בפעם הראשונה שבירכו.
וטוב לכוין בפירוש בתחילה, שדעתו לפטור בברכתו את כל מה שיוגש לפניו בלילה.
אמנם הדבר ברור, שאם יצא מבית הכנסת החוצה, ובחזרתו הוגשו לפניו שוב משקאות, עליו לחזור ולברך שנית, כי היציאה מבית הכנסת נחשבת "היסח הדעת", ושוב אינו נפטר בברכתו הראשונה. (חזו"ע עמוד שיא).
קריאת שמע
יש לקרוא קריאת שמע בליל שבועות, לפני זמן חצות הלילה. כפי שנהגו בבתי הכנסת. (שם).
ברכות השחר וברכות התורה
אין לברך ברכות השחר אלא אחרי "עלות השחר" (וזמן עלות השחר מודפס בלוחות השנה). ואף מי שלא ישן כל הלילה, רשאי לברך ברכות התורה בעלות השחר. ומלבד ברכות התורה, יש לברך את כל ברכות השחר, כולל ברכת "אלקי נשמה", מלבד ברכת "על נטילת ידיים", שמי שלא ישן בלילה, נוטל ידיו בלא ברכה. (וברכת "אשר יצר" יש לברך, רק למי שהוצרך לברכה זו, כפי הדין בכל ימות השנה).
