שאלה: האם מותר לעלות בערב שבת (מלפני כניסת השבת) לרכבת הנוסעת בין עיר לעיר, אף שידוע שהרכבת תמשיך ליסוע בשבת?
תשובה: הנה בנדון שאלתינו יש לדון מכמה צדדים. ראשית כל יש לדון מצד האיסור ליסוע בשבת, שהוא איסור הבערה בשבת, שהיא מלאכה האסורה מן התורה, שמכיון שלצורך הנסיעה יש ללחוץ על דוושת הדלק או החשמל ועל ידי כך נוצרת תבערה, יש בזה איסור חילול שבת החמור של הבערה בשבת, וכדין נסיעה במכונית בשבת.
והנה מצד איסור זה לבדו, ודאי שיש לנו לאסור בהחלט נסיעה כזו ברכבת בשבת במקום שהנהג ורוב הנוסעים הם יהודים. אולם לכאורה יש מקום להקל כאשר הנהג ורוב הנוסעים ברכבת אינם יהודים, כגון ברכבות המצויות באירופה, שבהוספת נוסע אחד יהודי לא נוצר חילול שבת נוסף בהבערת המנוע, שמשקלו בטל באלף ביחס למשקל הרכבת והנוסעים, ומצד זה אין איסור בדבר.
אלא שיש בדבר איסור מצד אחר, והוא איסור היציאה מן התחום בשבת. שהרי ידוע, שאסור לאדם לצאת בשבת מתחום העיר שהוא נמצא בה לתחומה של עיר אחרת, והוא איסור "תחומין". ומכיון שהרכבת יוצאת מעיר לעיר בעצם יום השבת, נמצא שיש איסור גמור בנסיעה ברכבת בשבת. ואף על פי שהאדם בעצמו אינו עושה דבר, רק הוא יושב ברכבת והיא זזה מאליה על ידי פעולת הנהג שאינו יהודי, מכל מקום כתב רבינו הריטב"א, שיש לאסור את הדבר, (מכיון שמרצונו הוא נכנס לקרון בערב שבת), שהרי זה כמו שהולך בעצמו על גבי הקרקע. ועל כן יש לאסור את הדבר משום איסור תחומין. וכן כתבו עוד רבים מרבותינו הראשונים לענין רכיבה על גבי קרון של עגלה בשבת שמונהגת על ידי גוי. וכן פסק לענין הרכבת בשו"ת חתם סופר, שאף על פי שברכיבה על גבי רכבת לא שייך האיסור להנהיג בהמה בשבת, שהרכבת אינה בהמה, וגם לא שייך בזה איסור מצד עצם הנסיעה, שהרי הגוי עושה את המלאכה מאליו בשביל רוב הנוסעים שהם גויים, מכל מקום יש איסור בזה מצד איסור תחומין, וכן פסק הגאון רבי עובדיה סומך זצ"ל מבבל, ועוד רבים מרבותינו האחרונים, ועד אחרון מרן רבינו הגדול זצ"ל.
ומלבד זה יש לאסור את הנסיעה ברכבת מכיון שבדרך כלל הנוסע גם מטלטל עמו את חפציו, ועמהם גם המעות וכרטיסי הנסיעה שהוא זקוק להם, שגם מטעם זה יש לאסור בהחלט נסיעה ברכבת כזו בשבת.
ובהלכה הבאה נדון ברכבת חשמלית שאינה יוצאת מחוץ לתחום, כגון שהיא נוסעת בתוך עיר אחת.
