-----------------------
לשאלת רבים: בימים הללו שקיים איום מפני נגיף מסוכן, בודאי שעל פי דיני התורה יש לנהוג על פי הוראות משרד הבריאות, וכפי שכבר הורו גדולי הרבנים ובכללם מורינו הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א.
היודע על אדם, שיש לגביו חשש שהוא נגוע בנגיף ועל פי התקנות עליו לשהות בבידוד, אך הוא מזלזל בהוראות הללו ומסתובב באופן חופשי, הרי שיש לדווח על כך לשלטונות, כדין כל אדם המסכן את הרבים, וכמו שפסק מרן זצ"ל בשו"ת יחוה דעת חלק רביעי (סימן ס). ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.
ויש להתפלל להקדוש ברוך הוא שיתמלא עלינו ברחמיו, ובפרט על אותם אומללים, "עובדי הקבלן" וכיוצא בהם, שאינם עובדים כעת ונשבר מטה לחמם, ועתה אנו עומדים סמוך לחג הפסח, ומנין יקחו מעות כדי לקנות כל צרכי החג? לכן גם חובה עלינו לפקוח עין, ולסייע להם במידת האפשר, שהיא מצוה רבה, בכלל מצוות הצדקה וגמילות חסדים, ובזכות זאת יראה ה' בעונינו ויסלק כל צר ומשטין וכל נגף מעלינו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
-----------------------
בהלכה הקודמת, ביארנו באופן כללי את עיקרי דין החמץ והקטניות בפסח. והסברנו, שלכל הדעות "קטניות", כגון חומוס ואורז, אינן "חמץ" כלל וכלל. כי חמץ שייך רק בדבר העשוי ממיני דגן. אולם האשכנזים נהגו איסור בקטניות, משום שהיה הדבר נפוץ מאד, שנתערבו גרגרי חמץ עם הקטניות. ולפיכך הם נמנעים מלאכלם.
"התרת נדרים" לאכול קטניות
עדות האשכנזים, הנוהגים איסור בקטניות, אין להם כל היתר לאכילת קטניות בפסח, ואף אם יעשו "התרת נדרים", אין בכך כלום, ועדיין הם מחוייבים למנהג עדתם, שלא ליטוש את מנהגיהם, ולהמנע מאכילת קטניות בפסח.
ובכלל זה איסור שימוש בשמן סויה, ואכילת אורז, וכן כל כיוצא בזה.
אולם עדות הספרדים שהחמירו על עצמם שלא לאכול אורז, ועתה יש להם איזה צורך להקל באכילת אורז, מחמת חולי וכיוצא בזה, יכולים להתיר להם לאוכלו, אם יעשו "התרת נדרים" כדין, על מה שנהגו עד עתה. וזאת משום שתוקף האיסור שקיבלו הספרדים על עצמם, אינו באותו דרגה כמו שקיבלו עליהם האשכנזים, ואצל הספרדים לא נתקבלה גזירה ממש על אכילת קטניות, אלא נהגו בהם איסור מצד הזהירות, כיון שהיה מצוי חשש חמץ בקטניות. כן פסק מרן הרב זצ"ל בספר חזון עובדיה ח"ב עמוד נה. ואין כאן המקום להאריך.
כלים הבלועים בקטניות
כבר ביארנו, שאסור להשתמש בפסח בכלים שבישלו בהם בשאר ימות השנה. וזאת משום, שכלים שהיה בהם מאכל חמץ רותח, הרי שדפנות הכלי "בלעו" מן החמץ שהיה בהם. ואחר כך כשמבשלים בהם מאכל כשר לפסח, דפנות הכלי "פולטות" טעם של חמץ לתוך התבשיל. וכשם שאנו נזהרים תמיד להפריד את כלי החלב מכלי הבשר, מחמת בליעת הכלים ממאכלי הבשר או החלב.
אולם איסור הקטניות בפסח, אינו חמור כמו איסור חמץ ממש. שאינו אלא גזירה שנהגו להחמיר, מחמת חשש חמץ. לפיכך כתב הגאון רבי ישמעאל הכהן, בשו"ת זרע אמת (ח"ג או"ח סי' מח), שאשכנזי המתארח בבית ספרדי, והספרדי הכין עבורו מאכלים ללא חשש קטניות, מותר לאשכנזי לאכול בביתו ללא חשש.
ואף על פי שהכלים של הספרדי בלועים מתבשילי הקטניות, אין בכך כלום, כיון שאין זה אלא מנהג שנהגו משום זהירות יתירה, ולא שקיבלוהו עליהם כאיסור ממש. (בפרט אם יש לשער שלא בישלו בכלים קטניות בתוך עשרים וארבע שעות האחרונות. ואין האשכנזי צריך לשאול את הספרדי, האם בישלו באותו יום קטניות באותו הכלי. ואין כאן המקום להאריך).
ולסיכום: האשכנזים נוהגים איסור באכילת קטניות בפסח. ואין להקל באיסור זה אפילו על ידי "התרת נדרים". והספרדים שנהגו בזה איסור, ויש להם צורך להקל באכילת קטניות, כגון מחמת חולי וכדומה, יוכלו להקל בזה על ידי התרת נדרים.
אשכנזי המתארח בבית ספרדי, והספרדי הכין עבורו מאכלים ללא חשש קטניות, מותר לו לאכול מהם, אף על פי שהספרדי בישל קודם לכן מאכלים עם קטניות באותם הכלים.