אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן.
וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכמו שאמרו בגמרא (נדה ל:), שאפילו כל העולם אומרים עליך שאתה צדיק, היה בעיניך כרשע. משום שאם ידמה אדם בעיני עצמו שהוא צדיק, הרי יחדל מקיום המצוות וממעשים טובים, כי יאמר בלבו, מה עוד חובתי ואעשנה? לכן על כל אדם לחשוב עצמו שאינו צדיק, ולהמשיך להתאמץ עוד ועוד בעבודת ה', לעלות במעלות גדולות כפי כחו וכפי שורש נשמתו ומעלתו.
וכמו כן אסור לו לאדם לחשוב את עצמו לרשע. שאם כן, יתייאש מלקיים מצוות ומעשים טובים, וכמו שאמר אלישע בן אבויה, (שחטא, וטעה, כי חשב שאין לו אפשרות לחזור בתשובה), שהואיל והגדיל פשע וכבר אין לו חלק לעולם הבא, לכל הפחות ברצונו ליהנות מהעולם הזה. ובודאי שטעות גדולה היתה בידו, ואיבד בעבורה טובה נצחית, שאם היה מתאמץ וחוזר בתשובה שלימה, היו מקבלים אותו, והיה מגיע למעלה שלא זכה להגיע אליה.
הלכך, כל אדם יחשוב עצמו בינוני, שאינו, לא רשע ולא צדיק. וכדמיון לזה, אדם אחד בא לפני חכם, ושאל מה מצבו, אמר לו החכם, בינוני אתה. ואם כן, שאל השואל, מה עלי לעשות בכדי להיות צדיק? אמר לו החכם, לך ותעשה מצוה אחת ותכריע את עצמך לכף זכות, ותהיה צדיק. הלך אותו האיש, ועשה מצוה חשובה של מצות צדקה. חזר בפני החכם, ושאל שוב, האם אני צדיק?, ענה לו החכם, לא, עדיין בינוני אתה. אמר לו אם כן מדוע אמרת לי מקודם שאני בינוני? אמר לו, לפני שעה אמרתי שאתה בינוני, מפני הכבוד, כדי לא לפגוע בך, אבל באמת, עוד היתה חסרה לך מצות הצדקה בכדי להיות בינוני, וכעת, בינוני אתה.
הלך האיש לבית המדרש, וישב ללמוד תורה כמה שעות בחשק רב. חזר בפני החכם, אמר לו, כעת אני צדיק? אמר לו החכם, לא. עדיין אתה בינוני. אמר לו, והרי עשיתי מצוה נוספת, אמר לו, לפני כן היו חסרות לך שתי מצות בכדי להיות בינוני, וכעת בינוני אתה. וכן הלאה.
לכן אמרו, "לעולם" יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, שאם כך יחשוב תמיד, יוסיף עוד מצוות ומעשים טובים, עד שבסופו של דבר יהיה צדיק אמיתי.
והנה כעת אנו עומדים על סף ימי התשובה, מתנה גדולה שנתן לנו השם יתברך, ימי חודש הרחמים והסליחות. וכל אדם יתבונן עם עצמו, לראות מה מצבו מבחינת עבודת ה' שלו. שהרי אין בידינו אפשרות לדעת באמת מה מצבינו. כי אפילו אדם ירא אלהים בתכלית, ועושה מצות בכל עת, אינו יודע מה יהיה עליו, אם צדיק הוא ומזומן לחיי העולם הבא, או שמא, עתידים לדקדק איתו על מעשים שונים שעשה שלא כהוגן וידונו אותו ברותחים ח"ו. ולכן החי יתן אל לבו, להתחזק ככל האפשר, ולא לתת לימי האלול הבאים עלינו טובה לעבור כאילו לא קרה דבר. ורק אדם שזוכר את מהות הימים הללו, ומקבל עליו איזה קבלות טובות, ומתחזק גם באופן כללי בכל עניני יראת השם, הוא שיהיה ראוי אחר כך להכתב לחיים טובים ולשלום, לזכות לשנה טובה ומבורכת, בחיים של תורה ויראת שמים.
