הלכה ליום שני א' שבט תשס"ו 30 בינואר 2006

פרטי דינים בהלכות מליחה ועניין אכילת הלב על פי המקובלים

ההלכה מוקדשת לע'נ מו'ר זקן המקובלים רבי יצחק (כדורי) בן תפאחה זצ'ל


בגמרא במסכת חולין (קיג) אמר שמואל, אין מניחים בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב, דהיינו שבעת שמולחים את הבשר יש להניחו בתוך כלי מנוקב (כמו מסננת) כדי שיוכל כל הדם לזוב מן הבשר החוצה.

כל מה שכתבנו בהלכות מליחה, היינו דווקא לחלקי הבשר הרגילים, אבל הרוצה למלוח ראש של בהמה, צריך לחתוך את ראש הבהמה לשני חלקים, כדי שיוכל הדם לזוב ממנו, משום שעצם הראש מעכבת הדם מלזוב כשהיא שלימה. וכן הרוצה למלוח לשון של בהמה, צריך לחתוך את קצה לשון הבהמה משום שבתוך הלשון יש חוטי דם, וכשהם שלמים, הדם אינו יכול לזוב מהם כראוי. וכן הדין שיש לחתוך את חוטי הדם הנמצאים בכתף הבהמה קודם המליחה. ויש עוד פרטי דינים צוואר בהמה ופרסות הבהמה (טלפיים), וכן במליחת עוף שלם יש פרטי דינים שאי אפשר להרחיב בהם המסגרת זו משום שדינים אלו אינם שייכים ברוב המקומות.

בהלכה הבאה בעזרת ה' יבואר סדר מליחת הלב, וברוב המקומות הלב נמכר כשאינו מוכשר על ידי מליחה כלל. וגם נפוץ מאד במסעדות כשרות, שלא נזהרים שם כראוי בעניין הכשרת הלב, ומכשילים את הרבים באיסור אכילת דם, ועל כל אדם הסועד במסעדות אלו לתת את דעתו לברר היטב אם באותו מקום הלבבות מוכשרים כדת וכפי שיתבאר בהלכה הבאה. אך ראשית כל נזכיר כאן מדברי רבותינו בעניין אכילת לב אפילו כשהוא מוכשר כדת.

אמרו בגמרא במסכת הוריות (דף יג:) תנו רבנן, חמישה דברים משכחים את הלימוד (גורמים לשכחה), האוכל מדבר שאכל ממנו עכבר, ומדבר שאכל ממנו חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, (דהיינו שמרבה קצת באכילת זיתים,) והשותה מים של שיורי רחצה, והרוחץ רגליו זו על גב זו, עד כאן. והנה אף על פי שבגמרא מבואר שדוקא אכילת לב בהמה גורמת לשכחה, אבל באכילת לב עוף אין כל חשש, מכל מקום בספר התשב"ץ מובא שמהר"ם היה נזהר אף באכילת לב של עוף. ורבינו האר"י הזהיר גם כן שלא לאכול לב של בהמה או עוף, וטעמו אינו משום שאכילת הלב גורמת לשכחה, אלא משום שבמקום הלב נמצא שורש התקשרות הנפש הבהמית, ואם יאכל אדם את לב הבהמה או העוף, מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי, והיצר הרע מתקשר בו. וכתב שאכילת הלב גורמת גם לטיפשות הלב. ובספר נגיד ומצווה (להגאון רבי יעקב צמח, מאנוסי ספרד, שהגיע לאמשטרדם בהיותו בן שלושים וחמש ושם החל לשמור מצוות בגלוי) הוסיף, שלפעמים יתגלגל איזה רוח באותה בהמה או עוף, ואם יאכל אדם מהם אז תדבק בו אותה הרוח, כי נודע שמשכן הרוח הוא בלב. וכן כתב הגאון רבי יוסף מולכו בספר שולחן גבוה.

אולם באמת נראה מדברי רבים מן הפוסקים שלא חששו כל כך לטעם שהובא בספר נגיד ומצוה, אלא רק לטעם שהובא בגמרא, שאכילת הלב גורמת לשכחה. ולפיכך הזכרים לומדי התורה היו נזהרים שלא לאכול לב, כדי שלא ישכחו את תלמודם, אבל הנשים בהרבה מקומות היו מיקלות לאכול לב עוף, ובספר שו"ת זבחי צדק כתב שבבגדאד נוהגות הנשים לאכול אפילו לב בהמה, ומכל מקום לדברי רבינו האר"י, ראוי הן לגברים והן לנשים להישמר שלא לאכול לב בהמה או עוף, ולכן טוב להקפיד בזה לחוש לדברי רבותינו המקובלים, אבל מעיקר הדין מותר לאכול לב בהמה. או עוף.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה