הלכה ליום שני י"ב חשון תשפ"ו 3 בנובמבר 2025

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

כוכבה בת חממה

הוקדש על ידי

המשפחה

מדת חסידות – מעשה מהגאון רבי שלום משאש זצ"ל

שאלה: לא פעם, נזכרת בדבריכם הלשון "המחמיר תבא עליו ברכה", או "וממדת חסידות נכון להחמיר", והשאלה היא, אם הדבר הוא מותר מן הדין, מדוע אתם כותבים שכדאי להחמיר, ואם הדבר אסור, אם כן, שיהיה אסור לכל אחד, ומדוע כתבתם להתיר?

תשובה: לשון "המחמיר תבא עליו ברכה", נזכרת רבות בדברי הפוסקים. וכבר בדברי הראשונים נמצא מטבע לשון זה. (ראה לדוגמא בלשון הרשב"א ב"מ דף עא. ובחדושי הריטב"א נדה סו. ועוד).

וביאור הענין, כי יש ענינים רבים שמעיקר ההלכה ושורת הדין, יש להקל בהם. אולם מצוה מן המובחר להחמיר לחוש לכל השיטות באותו ענין, או לחוש לספק השייך באותו ענין, אך כל זה אינו מן הדין, אלא ממדת חסידות.

ובאמת שראוי לכל אדם להנהיג עצמו בכמה עניני חסידות כפי כוחו. ועל פי דברי הזהר הקדוש הוא חיוב גדול, וכן האריכו הרבה בענין זה רבותינו המקובלים.

וכתב רבינו המסילת ישרים, כי שורש המילה "חסידות", נגזר מן המילה "חסד". ואף על פי שמדת החסידות שייכת בין בענינים שבין אדם למקום ובין בענינים שבין אדם לחבירו, מכל מקום שורש מדת החסידות הוא דוקא בענינים שבין אדם לחבירו, שיראה אדם להיטיב כמה שיוכל עם זולתו, ויזהר להתנהל נכונה בסדר דיבורו עם הבריות, שיאמר לחבירו דברים שיהיו נעימים לאזנו, וכן יראה לסייע לאחרים בצדקה גדולה בממונו, או בגופו, בהשתדלות אצל אחרים וכל כיוצא בזה. כללו של דבר, יראה בעצמו מה היה רוצה שיטיבו לו, וכך יעשה לאחרים. עד שיתרגל במדה זו ותהיה מושרשת בו, ויהיה מטיב לבריותיו של הקדוש ברוך הוא, וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

וכתב רבינו הריטב"א (הובאו דבריו בחדושי החקרי לב על מסכת שבועות), כי אין לך ריע קרוב לאדם יותר מאשתו. וכן אשה, אין לה אדם אחר קרוב אליה יותר מבעלה. ועל כן פשוט הוא, שלפני שילך אדם לחפש לו מעשים טובים וחסדים מחוץ לביתו, יזהר להתנהג יפה עם בני ביתו, באהבה ואחוה, בהבנה ובאורך רוח. ועיקר איסור אונאת דברים שהזהירה עליו התורה, שייך דוקא בין אדם לאשתו, ובין אשה לבעלה, וכבר אמרו רבותינו, לעולם יזהר אדם באונאת אשתו, מפני שדמעתה מצוייה.

וכל ענינים אלה של חסידות, הנם בכלל "שיירי מצוה", וכבר שמענו מרבותינו, "שיירי מצוה מעכבין את הפורענות", כלומר, אפילו דבר שאינו מצוה ממש, מכל מקום, הואיל ורואים מן השמים שאותו אדם נזהר כל כך ומהדר וחושב ומרבה במצוות, גדולה זכות זו להציל את האדם מן הפורענות. ובכלל שיירי מצוה, כל עניני החסד שאין האדם מחוייב בהם מן הדין. וכן אדם המהדר אחר אתרוג נאה למצות ארבעת המינים, ואדם המהדר שתהיה לו מגילת אסתר כשרה לקריאה, הרי אלו בכלל שיירי מצוה, ובכלל מדת החסידות.

והזהירו רבותינו, שאם בכל ענין שעושה אדם יזהר להצניע את עצמו, שלא יכוין במעשיו בשביל פרסום שמו הטוב וכדומה, כל שכן שבמצות החסידות יזהר להצניע עצמו. ובפרט יזהר מעניני חסידות ששיך בהם צד איסור, כגון עניני גאווה וכדומה. וכבר הארכנו בזה במקום אחר.

הגאון רבינו שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, היה דר במרוקו. ובעירו לא נהגו גדולי הדור להניח תפילין של רבינו תם. ואילו הוא, חפץ היה מאד להניח תפילין אלה, ביודעו כמה גדלה חשיבות חורה זו, ובפרט כאשר נודע לכל דברי הראב"ד, שמצא בתלמוד ירושלמי ישן, שהיה כתוב בו בסדר הנחת פרשיות התפילין כשיטת רבינו תם. ועוד, כי ידוע על פי דברי המקובלים שיש מעלה גדולה בהנחת תפילין אלה. ועל כן עז היה רצונו להתחיל לנהוג בחומרא זו. ובהיותו כבן שלשים שנה החל במנהג הטוב של הנחת תפילין של רבינו תם. לאחר כמה חודשים, חלה במחלת הטיפוס, והגיע עד שערי מות, עד שריחמו עלינו מן השמים, והתרפא מחוליו לגמרי.

לאחר מכן, עמד ועשה חשבון נפש עם עצמו, על מה נענש לחלות בחולי קשה כל כך? חשב וחשב, עד שהגיע למסקנה כי "חטאו" הגדול היה, שהניח תפילין של רבינו תם בפני רבני מרוקו הזקנים, והיה כאן חשש של "יוהרא" מצדו, שהוא מחמיר במה ששאר גדולי הדור אינם מחמירים. מיד קיבל עליו להפסיק בהנחת תפילין של רבינו תם נגד מנהג רבני עירו.

(אולם בודאי שבזמנינו, בארץ ישראל, מצוה רבה על כל אדם להניח תפילין של רבינו תם, אחר שפשט המנהג בקרב רבים מהמון העם להחמיר בזה, וכמו שהארכנו בזה בספר אביר הרועים חלק שני).

וכתב הרב בעל ספר פלא יועץ, שאם ימנע אדם מקיום ענין של חסידות, מפני סיבה אחרת, של גאוה וכדומה, יזכה בזה לשכר על אותו ענין, כאילו קיימו, אף על פי שנמנע ממנו. מפני שמן השמים רואים שהוא היה חפץ להתחסד עם קונו, ורק מפני סיבה צדדית לא עשה כן, הרי שמחשבה טובה מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה, כאילו עשאה.

נמצינו למדים, כי עניני חסידות שייכים באמת לכל אדם. הן בעניני הידור וחיזור אחר המצות, והן בעניני עשיית חסד עם הבריות. ובלבד שיכוין אדם את מעשיו לשם שמים, ולא לשם כבוד או חנופה חלילה. ובזכות קיום מדה זו, נזכה לראות בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

שאלות ותשובות על ההלכה

אז למה לא להחמיר תמיד כשיש דעות חלוקות ?
איזה נימוקים הלכתיים יש , שלא להחמיר בכל דבר ? (חוץ מנראה כמזלזל ברבותיו)
הרי שיטת מרן רבנו שליט"א היא כח ההיתרא , והוא מגנה הרבה פעמים את המחמירים בכל דבר.  ט"ו כסלו תשע"א / 22 בנובמבר 2010

שלום וברכה!

לא בכל מקום אנו אומרים המחמיר תבא עליו ברכה, משום שיש מקרים בהם נדחית שיטתו של המחמיר לגמרי מההלכה. ועל כן, אין טעם להחמיר כדבריו. ורק במקום בו יש מקום לדברי המחמיר, כדאי להחמיר.
מרן שליט"א מורה לקולא בדרך כלל לרבים, אך גם הוא מורה פעמים רבות כי המחמיר תבא עליו ברכה.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

שבת זכור – דרשה מיוחדת

"זכור את אשר עשה לך עמלק" בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרובה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (שהשנה (תשפ"ה), נקרא בפרשת תצווה), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "פרש......

לקריאת ההלכה

תשעה באב במוצאי שבת

הבדלה בתשעה באב בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ה), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדי......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה וצחצוח שיניים ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, "......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" התשפ"ה

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שחזרנו וקראנו לא מזמן גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, הי......

לקריאת ההלכה


ספק אם אמר משיב הרוח

מתחילין לומר "משיב הרוח" "משיב הרוח ומוריד הגשם", הוא שבח להשם יתברך, שאנו אומרים אותו בימות החורף, בתפלת העמידה, בברכת "מחיה המתים". וכפי שמופיע בכל הסידורים. מתחילין לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף של חג שמחת תורה, והזכרה זו, אינה שאלה ובקשה......

לקריאת ההלכה

פרשת בא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל נאמר בפרשת השבוע, כאשר עמד משה ודיבר עם פרעה מלך מצרים: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה', כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ ע......

לקריאת ההלכה

כלי פסח - המשך

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, כלומר,כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו. צלחות וקערות ממתכת או פלסטיק, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מת......

לקריאת ההלכה

כלי פסח – הכנה לפסח

בימים הללו, שאנו עומדים בסמוך לחג הפסח, נהגו בכל תפוצות ישראל, ובפרט הנשים, לנקות את הבתים היטב היטב מכל חשש חמץ, ויש בזה שתי מעלות. המעלה הראשונה, שעל ידי הזהירות המופלגת בנקיון הבית, יצאו מחשש של חמץ ממש, ומעלה נוספת, שעל ידי זה יגיעו לחג הפסח לחוג אותו בשמחה, כשהבית ערוך ומוכן לכבוד החג. ומלב......

לקריאת ההלכה