ההלכה מוקדשת לרפואת מו"ר זקן המקובלים רבי יצחק (כדורי) בן תפאחה
(בהלכה הקודמת ביארנו, שיש איסור לאכול דם,ולפיכך צריך לשטוף את הבשר ואחר כך למלחו ולשוב ולשטפו). לאחר שהוציאו את הבשר מהמים לפני המליחה, יש להמתין מעט עד שינטפו ממנו כל טיפות המים שעליו, כדי שהמלח לא ימס מיד כאשר יונח על הבשר, ואז לא יוכל להוציא את הדם שבחתיכה, אבל אין צורך להמתין עד שיתייבש הבשר לחלוטין.
יש למלוח את הבשר במלח שנקרא היום "מלח בישול" דהיינו מלח שאינו דק מאד, שהרי הוא נבלע בבשר ואינו גורם לפליטת הדם מן הבשר בצורה ראויה. וכן מלח גס מאד, הרי הוא נופל מעל הבשר וגם כן אינו שואב את הדם לתוכו, ולכן יש למלוח במלח זה הנקרא "מלח בישול" שאינו דק ואינו גס.
אדם חולה שאסרו עליו הרופאים לאכול כמויות גדולות של מלח, כגון חולי לב, רשאים למלוח לו את הבשר במלח מיוחד הנקרא "אומניום כלוריד" שהוא דל נתרן, ויש לשים כמות גדולה ממלח זה על גבי הבשר. אבל בשר שנמלח בסוכר, נחשב כאילו לא נמלח כלל.
ויש לפזר די מלח על גבי הבשר כדי שלא ישאר בו מקום בלי מלח, וגם שלא יהיה אפשר לאכלו כשנמצא בו המלח. אבל אין צורך לשים יותר משכבה אחת של מלח. וצריך למלוח את הבשר מכל צדדיו, (ומכל מקום אם בדיעבד מלחו רק מצד אחד, למנהג הספרדים יש להכשירו בדיעבד.) ומכל מקום כשמולח את החתיכה מכל צדדיה, אפילו היא חתיכה גדולה מאד, הרי כל הבשר מוכשר במליחה זו, וכן היא דעת מרן השולחן ערוך, וכך המנהג ברוב המקומות שנמצאים תחת השגחה מהודרת, שקודם המליחה אינם מקפידים לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות (חוץ מקצת מעדות התימנים שנזהרים בזה, לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות קודם המליחה).
שיעור הזמן שיש להשהות את הבשר או העוף במלח, הוא לא פחות משמונה עשרה דקות, שכך היא דעת הרמב"ם, וכן נראה דעת מרן השולחן ערוך (סימן ס"ט ס"ו), אולם יש מן הראשונים שסוברים שיש להשהות את הבשר זמן רב יותר, וגם הרמ"א בהגהתו כתב שצריך להשהות את הבשר שיעור שעה שלימה, וכן נוהגים אף הספרדים לכתחילה, וכך גם מקובל במקומות הנמצאים תחת השגחה מהודרת.
