בהלכה הקודמת כתבנו שלדעת השולחן ערוך, כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ולכן אין כל איסור להשתמש בכלי זכוכית למאכלי בשר, ולאחר שישטפו כראוי, להשתמש בהם למאכלי חלב, (ואמנם דעת הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס וכן מנהג רבים מעדות אשכנז.)
ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בספריו ובשיעוריו, פוסק כדעת מרן, שכלי זכוכית אינם צריכים הגעלה, ומותר להשתמש בהם למאכלי חלב ולמאכלי בשר. והיו שטענו כנגד פסק מרן זצ"ל, שאף על פי שבשולחן ערוך פסק שכלי זכוכית אינם בולעים, מכל מקום, הזכוכית המיוצרת בזמנינו שונה במקצת מהזכוכית שהייתה בדורות הקודמים, וזכוכית זו בולעת, והביאו ראיה לדבריהם, על ידי בדיקה, שנמצא שכוס זכוכית ישנה שוקלת במקצת יותר מכוס חדשה, וטענו שזאת מחמת מה שבולעת הכוס מהמשקים שבה, וכן הביאו ראיות נוספות שמוכיחות שכלי זכוכית בולעים.
אך באמת אין כל חדש תחת השמש, שכבר כתב רבינו הר"ן (מרבותינו הראשונים) שאמנם כלי זכוכית בולעין, אבל כיוון שבליעתן מועטת מכל הכלים, אין בכך כדי לאסור את השימוש בכלי לבשר ולחלב. ואם כן כל אותן בדיקות שמוכיחות שכלי זכוכית בולע, אין בהם כלום. שמכל מקום בליעת הכלי מועטת ואין בה כדי לאסור כלל.
וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שכשם שיש להקל למנהג הספרדים להשתמש באותם כלי זכוכית לבשר ולחלב, לחמץ ולפסח, כמו כן יש להקל בזה גם בכלי זכוכית "פיירקס" שעמידה באש, משום שאף היא בכלל זכוכית שאינה בולעת, וכתב, שגם למנהג האשכנזים שדין כלי זכוכית ככלי חרס, שאין להם תקנה אפילו על ידי הגעלה, מכל מקום בכלי "פיירקס" וכן כל כלי זכוכית שעמידים בחום, יש להקל אף לאשכנזים להכשירם על ידי הגעלה, משום שהטעם שכתבו הפוסקים שאין להם הכשר על ידי הגעלה, הוא משום חשש שלא יגעילם בצורה נכונה, מחמת שמתיירא שמא יתפוצצו מחמת רתיחת המים, ולא מחמת שהם דומים לכלי חרס שאינם פולטים את כל הבלוע בהם על ידי הגעלה, אבל בכלי זכוכית שעמידים בחום אין לחוש כלל, ואף למנהג האשכנזים, יש להקל להשתמש בהם לבשר ואחר כך לחלב, על ידי הגעלה בינתיים, וכן דעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ובספר שו"ת ציץ אליעזר כתב להקל בזה על ידי הגעלה שלוש פעמים. אולם כבר נתבאר שלמנהג הספרדים די בשטיפה טובה בלבד.
