ימי החנוכה נתקנו משום שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
ומבואר בתשובות הגאונים, שהטעם שעברו שמונה ימים עד שהשיגו שמן טהור, הוא משום שהשמנים היו באים ממקום ששמו תקוע, ומשם עד ירושלים היה מרחק מהלך שמונה ימים להליכה וחזרה, ולפיכך המתין להם הקדוש ברוך הוא, ועשה להם נס שמונת ימים, עד שיביאו שמן טהור.
ונודעת קושיית מרן הבית יוסף (סימן תרע.), דהרי כיוון שהיה להם פך שמן להדליק בו יום אחד, אם כן נמצא שלא נעשה הנס אלא שבעה ימים, ואם כן מדוע תקנו חנוכה שמונת ימים.
וכתב מרן הבית יוסף ליישב, שכיוון שבדרך הטבע צריך היה השמן לכלות מן הפך כבר ביום הראשון, ולא כלה השמן, אם כן נמצא שכבר ביום הראשון נעשה להם נס, שלא כלה השמן מן הפך.
ובספר פרי חדש כתב לתרץ קושיית מרן, שהרי אף אם לא היה נעשה נס פך השמן, מכל מקום בודאי שהיו מתקנים יום אחד להודות להשי"ת על עצם הניצחון במלחמה, ואם כן שייך לומר שיום אחד אנו מציינים זכר לניצחון במלחמה, ועוד שבעה ימים אנו מקיימים זכר לנס פך השמן שדלק עוד שבעה ימים.
ועוד כתב לתרץ, שכשנתנו ביום הראשון מעט שמן במנורה, כבר נתמלא הבזיך ששמים בתוכו את השמן, ואם כן נמצא שנעשה נס גם ביום הראשון. ועוד כתב מרן הרב חיד"א ליישב בפשיטות על פי גרסת השאילתות דרב אחאי גאון, שכתב, שלא היה בפך השמן להדליק "אפילו" יום אחד, ולפי זה, אף בלילה הראשון נעשה נס, כיוון שלא היה להם שמן אפילו ללילה אחד.
