בהלכה הקודמת ביארנו את עיקרי הדינים של הכריעות בתפילה, שיש לכרוע בתחילה ובסיום של ברכת אבות וברכת מודים. וביארנו כמה יש לכרוע. וכעת נבא לדון, האם כשהאדם כורע, עליו לכופף גם את ברכיו, כפי שנוהגים רבים, או שאין צורך בכריעה כזו, אלא אך ורק בכיפוף הגב והרכנת הראש. ובכן נבאר את סדר הכריעה בצורה ברורה.
כתב מרן השלחן ערוך (או"ח סימן קיג), כשהוא כורע, יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף, זוקף בנחת, ראשו תחילה, ואחר כך גופו. עד כאן. ומבואר מדבריו, שכאשר כורע, יכרע את גופו וראשו יחד. וכשהוא זוקף, יזקוף את ראשו בתחילה. אולם לדעת רבים מן הפוסקים, ועל צבאם רבינו האר"י, אין לכרוע בבת אחת, אלא, כשהוא אומר "ברוך", יכרע את גופו תחילה, וכשהוא אומר "אתה", יכרע ראשו, וכשזוקף, זוקף תחילה את גופו ואחר כך את ראשו. ויש נוהגים בזה כדעת מרן השלחן ערוך, ויש נוהגים כדברי רבינו האר"י.
וטעמי הדברים ארוכים בהסברם, ולא נוכל לפרטם כאן.
ולכל הדעות, בשעה שאומר ה', יהיה זקוף, כמו שנאמר "ה' זוקף כפופים". וביארנו הראשונים כי פירוש הדבר, שלפני שיאמר אדם את שם ה', כבר יהיה זקוף, ולא יזקוף תוך כדי הזכרת שם ה'.
ומן האמור מבואר שאין צורך בשעת הכריעות לכופף את ברכיו, אלא די בכך שמרכין את ראשו ואת גופו. אולם למנהג האשכנזים, בשעה שאומר "ברוך", יכרע בברכיו, דהיינו שיכופף מעט את ברכיו, וכשאומר "אתה", מתכופף עד שיתפקקו כל החוליות שבשידרה (כמו שהסברנו בהלכה הקודמת). אבל מנהג רוב הספרדים, שאינם כורעים בברכיים כלל, אלא כשאומר "ברוך" שוחה בכל גופו עד שיתפקקו כל החוליות שבשידרה.
כשמגיע לברכת "מודים", יכרע בשעה שאומר "מודים", ויזקוף לפני שיזכיר את שם ה' (מודים אנחנו לך שאתה הוא ה').
ולסיכום עיקר הדין: בברכות שצריך לכרוע, יש לכרוע במהירות בגופו ובראשו בשעה שאומר "ברוך", (ולדעת רבינו האר"י, יכרע את גופו תחילה ואחר כך ירכין את ראשו בשעה שאומר "אתה"). ולמנהג האשכנזים, בשעה שאומר "ברוך" מכופף מעט את ברכיו, וכשאומר "אתה" כורע בגופו ובראשו, ומיד זוקף (לפני שיזכיר שם ה'), את ראשו תחילה ואחר כך את גופו. ולדעת רבינו האר"י, יש לזקוף את גופו תחילה ואחר כך את ראשו, בין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים.
