מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצוק"ל, ראש בית מדרש לרבנים תפארת רשב"י וראש כולל ברכת אברהם
נאמר בפרשה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, אֶֽת הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹֽהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹֽהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל".
לכאורה הדברים הללו הם סותרים אחד את השני. כי מצד אחד נאמר, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם "הַיּוֹם", ומצד שני נאמר כי את הברכה והקללה יש לתת על הר גריזים ועל הר עיבל לאחר בוא בני ישראל לארץ ישראל. אם כן, מתי נתן ה' את הברכה ואת הקללה?
וביאור הדברים, נמצא בדברי רבותינו במדרש, "הככר והמקל נתנו כרוכים מן השמים". וביאר מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל (ויאמר אברהם), כי שכר המצוות ועונש העבירות ניתנו כרוכים יחד עם המצוות והעבירות. כי כאשר אדם עושה מצוה, מיד נמשך יחד אתה השכר ששייך לה. על דרך מה שאמרו רבותינו במסכת שבת (כג:), "הזהיר במזוזה, זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית, זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום על היין, זוכה וממלא גרבי יין". כלומר, תיכף עם עשיית כל מצוה ומצוה, יש איזה ענין של שכר בעולם הזה שנמשך עמה. והוא שכר בעולם הזה. וזהו שנאמר, אנכי נותן לפניכם "היום". מה שאין כן הברכה והקללה שנתן אחר כך על גריזים ועל הרב עיבל, זהו השכר והעונש לעולם הבא, וזה נרמז במה שנאמר בהמשך "והיה כי יביאך".
ויש עומק בדברים, כמו שאמרו במדרש (פסיקתא איכה פ"ג), משעה שאמר הקדוש ברוך הוא "אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", מיני אז "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב", כלומר, ה' יתברך לא מביא טובה או רעה על האדם, אלא המצוות עושות שלהן והעבירות עושות שלהן. וזה הדבר אשר הניח "היום" לפניהם, שאינו מתייחס כלל לכל הברכות והקללות שנאמרו בהר גריזים והר עיבל, אלא הוא דבר בפני עצמו, שמכאן ולהבא כל הטובות והרעות באות מכח המצוות והעבירות.
ועל דרך זה אמרו במדרש, (שמעוני משלי רמז תתקנט), "וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" (משלי פרק כ), רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אמרו, אם עשית חבילות חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות, אם חטאת בעינים רמות, עליך לקיים "והיו לטוטפות בין עיניך", אם חטאת בלשון שקר, עליך לקיים "ולמדתם אותם את בניכם", אם חטאת בידים שופכות דם נקי, עליך לקיים "וקשרתם לאות על ידך". וזהו משום שבכל עבירה שהאדם עושה, הוא פוגם באותו אבר שהוא חטא בו, וממילא נמשך קלקול באותו אבר. ולכן את התיקון גם כן יצטרך לעשות באותו אבר שפגם בו.
ויש במדרש רבה (פרשת בראשית), שכאשר חטא קין והרג את הבל, ביקש סליחה מה' יתברך ונתפשר עמו כביכול ועשה תשובה. וכשיצא קין מלפני ה' כשהוא שמח, אמר לו אדם הראשון, מה נעשה בדינך? אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר, כך כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע! מיד פתח ואמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'". ועלינו להבין את דברי המדרש, מפני מה הצטער אדם הראשון, ובמה מצא כחה של תשובה אצל קין שכל כך נתפעל מזה, ועוד מהו מה שאמר מזמור שיר ליום השבת?
וביאור הדברים, כי מבואר בש"ס (יומא פו:), מי שהוא שנקרא בעל תשובה? כגון שבא לידו דבר עברה וניצול ממנה. כלומר, שיבוא לפניו אותו מצב שנכשל בו קודם לכן, באותו מקום ובאותה השעה, וכעת הוא ימנע מן החטא, זהו בעל תשובה גמור. ואדם הראשון, מאחר ונטרד מגן עדן, ידע שלא יוכל שוב לעמוד באותו מקום באותה שעה ובאותו נסיון ממש, ולכן חשב כי ננעלו בפניו דרכי תשובה. וכשראה שקין נתפשר עם ה' יתברך ועשה תשובה, ידע כחה של תשובה, כי גם אצל קין שוב לא בא לפניו נסיון באותו מקום ובאותה שעה, כי נעשה נע ונד בארץ, ואחיו הנוסף, שת, לא נולד אלא אחר מאה ושלושים שנה במקום הבל, ומכל מקום נתקבלה תשובתו. וזהו משום שה' יתברך חנון המרבה לסלוח, כל אחד לפי כחו וגבורתו, ולא הניח אדם להשאר בחטאו כי לא יחפוץ במות המת.
ועל זה אמר אדם הראשון, מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. וביאור הדברים, כי אמרו רבותינו במדרש (שוחר טוב תהלים צה) אלמלא שמרו בני ישראל שבת אחת מיד נגאלין, שנאמר היום אם בקולו תשמעו, ולכאורה בשמירת השבת לבד לא נכללים כל המצוות. אלא משום שבשמירת השבת מקיים המצווה בכל אבריו, ממילא מתקן בזה כל העוונות, ועל זה אמר אדם הראשון "מזמור שיר ליום השבת", "טוב להודות לה'", כלומר להודות לפניו ולשוב בתשובה. (ביאור ענין אדה"ר על פי "פרי צדיק" פרשת וילך שבת תשובה).
שבת שלום!
