תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו את דין אשה בת כהן, שהיא אינה יכולה להנשא לאדם מישראל שאין בו לא תורה ולא יראת שמים, וכמו שביארנו. ועתה נבא לשאלה הנוכחית, האם לאדם שהוא כהן יש להזהר שישא דוקא אשה שגם היא בת כהן, או שאין לחוש לכך כלל.
כי הנה רש"י ביבמות (דף פד:) כתב: כהן, כל זמן שמוצא לישא בת כהן, לא ישא בת ישראל. כלומר, כהן שיש לו אפשרות לישא אשה בת כהן שמתאימה לו, עליו להנשא אליה, ולא יקח לו אשה אחרת שהיא בת ישראל ואינה בת כהן. והוסיף על כך הריטב"א, שאף על פי שמותר לכהן לישא בת ישראל, מכל מקום מצוה מן המובחר שישא לו אשה שהיא בת כהן בעצמה.
והנה מקור דברי רש"י הם בגמרא במסכת פסחים (מט.) ולפנינו בגמרא לא מופיע שום דבר מענין כהן הנושא בת ישראל, כי כל הדיבור בגמרא שם אינו אלא לגבי בת כהן לישראל, וכמו שהזכרנו בהלכה הקודמת, אבל בנשואי בת ישראל לכהן לא שמענו שום חשש. וכבר העירו כן כמה מגדולי הפוסקים, כי לפי גרסתינו בגמרא אין חשש כלל בנשואי כהן לבת ישראל. ומרן הרב זצ"ל הוסיף על כך שגם מצד הסברא, מובן הדבר מדוע יש חילוק בין נשואי בת כהן לישראל, שאין הדבר ראוי שינשאו, מפני שילדיהם המשותפים יהיו ישראלים ולא כהנים, ולכן ראוי שיהיה החתן תלמיד חכם וכמו שנתבאר, אבל בת ישראל לכהן, אדרבא, הרי ילדיהם יהיו גם הם כהנים, כי יחס הכהונה נקבע על פי האב ולא על פי האם, ואם כן אין כל טעם לדקדק שלא ישא הכהן אשה מבנות ישראל הכשרות.
ומכל מקום בתלמוד ירושלמי מבואר שיש ענין להקפיד בדבר שכהן ישתדל לישא אשה מהשבט שלו שהוא שבט הכהנים זרע אהרן עם קדושים. ועוד יש כמה ראיות לדבר שיש טעם לשבח בדבר זה שכהן ישא לעצמו אשה שהיא עצמה כהנת גם כן. אבל מצד עיקר הדין במקום שהחתן והכלה שומרי תורה ומצוות והולכים בדרכי הישרים, אין לחוש לזה, ומותר להם להנשא ולא יאונה להם כל און, כי התורה הקדושה תגן עליהם שיעלה זיווגם יפה, ואיש ואשה שזכו שכינה שורה ביניהם.
ובסיכום: כהן ירא שמים הרוצה לישא אשה מבנות ישראל הכשרות שאינה בת כהן, רשאי לקחתה לאשה, ואין לו לחוש כלל בדבר זה. ומכל מקום יש טעם לשבח במה שכהן נושא אשה שגם היא כהנת. אך עיקר העיקרים הוא שמירת התורה הקדושה וקיום המצוות, שבכח התורה יזכו לבנות ביתם על אדני התורה והיראה לאורך ימים ושנים טובות.