בגמרא במסכת מנחות (מג:), אמר רבי מאיר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. וכן פסקו הפוסקים, רבינו הרמב"ם (פ"ז מהלכות תפילה) והטור ומרן השלחן ערוך (סימן מו). וכתב בספר המנהיג (דף ו ע"א) ואלו דבריו: מסורת בידינו מאבותינו כהלכה למשה מסיני, שעלינו לברך מאה ברכות בכל יום, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. (והאריך להסביר מנין נלמד ענין זה בכל מקום).
אמרו חכמים, שכאשר הודיעו לדוד המלך שהיו מתים בכל יום מאה אנשים בירושלים, צפה ברוח הקודש, ועמד ותיקן מאה ברכות בכל יום. ומובא במדרש, שמשעה שתיקן דוד לברך בכל יום מאה ברכות נעצרה המגפה שהיתה בירושלים. וכן נרמז בכתובים, הנה "כי כן" יברך גבר ירא ה', "כי כן" גימטריא מאה. ורבינו בחיי בספר כד הקמח כתב, שמשה רבינו תיקן מאה ברכות בכל יום.
והדבר פשוט שהכוונה בזה היא שלא יפחות אדם בכל יום ממאה ברכות, אבל מותר לברך בכל יום יותר ממאה ברכות, ואדרבה, כל המברך ברכה שהיא במקומה, עושה מצוה.
ועל כן על כל אדם ירא שמים לשבת ולהתבונן ולראות ולמנות כיצד הוא אכן מברך מאה ברכות בכל יום, כי על ידי ברכות השחר וברכות התורה וברכות קריאת שמע והתפילה ושאר הברכות שאנו מברכים בכל יום, אין הדבר קשה כלל להגיע למאה ברכות בכל יום. (וגם הנשים, על ידי ברכות התפילה וברכות הנהנין על הפירות וברכת המזון, יכולות להשלים למנין מאה ברכות בכל יום).
ואף ביום השבת, שחסרות לנו כמה ברכות מחמת קצור התפילות בשבת, שהרי ביום חול יש לנו תשע עשרה ברכות בכל תפילה, ואילו ביום השבת יש בכל תפילה רק שבע ברכות (אך נוספת תפילת מוסף שבה עוד שבע ברכות), מכל מקום צריך אדם להשלים למנין מאה ברכות. ולכן יש לשים לב על כך, שירבה בברכות על ידי ברכת הבשמים ופירות ומיני מגדים, כמו שאמרו בגמרא (שם), רבי חייא בריה דרב אויא בשבת ויום טוב היה טורח ומשלים למנין מאה ברכות על ידי אכילת מיני מגדים ופירות וריחות בשמים. ועל כל פנים יראה שיוצא ידי חובת מאה ברכות על ידי עניית "אמן" על ברכות העלייה לספר תורה וכיוצא בזה, שגם בזה יש לומר שכל עניית אמן הרי היא כברכה בפני עצמה.
ובזה נזכור את זכרו הטהור של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שזהירותו בעניני ברכות היתה מן המפורסמות, ובכל שבת היה מונה את הברכות, כדי להשלימן לשיעור מאה ברכות. והיה מברך על מיני בשמים וכדומה. וכן היה נוהג גם ביום הכפורים. וכל ברכה היתה בעיניו כמרגלית יקרה. והיה נזהר גם באופן הברכה, שתהיה בכוונה הראויה, ובזהירות. ועתה היה לאין מחמד כל עין. ועלינו ללמוד ממעשיו, להזהר במנין הברכות ובאופן הברכה.
ולסיכום: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. ואם אינו יכול לברך מאה ברכות בעצמו, יוכל להשלים למנין מאה ברכות על ידי עניית אמן על ברכות התורה ושאר ברכות שהוא שומע.
