בשעת הנישואין, לוקח החתן טבעת ונותנה לכלה לשם קידושין, ומהי אותה קדושה? שאחר הקידושין הופך דינה של האישה להיות אשת איש, ונאסרת על כל העולם באיסור זה, והרי היא מופרשת- מקודשת לבעלה בלבד. ומן הדין יכול לקדשה בכל כסף ואפילו בדבר שאינו כסף אלא שווה כסף יכול לקדש, אלא שהיום נוהגים לקדש בטבעת דווקא. והטבעת, מותר שתהיה מזהב או מכסף, ומותר שתהיה חרוטה באיזו דוגמא וכיוצא בזה. אך יש להקפיד שלא תהיה זו טבעת עם אבן, כגון יהלום וכיוצא בזה.
והנה בודאי שבדיני תורתינו, לא שייך כלל שתהא האישה מקדשת את האיש, וכן לא שייך שתחול על הבעל איזו קדושה על ידי קבלת איזה דבר מן הכלה. אלא שישנו מנהג שהולך ומתפשט בקרב חוגים רחבים, שנוהגים שם, שאחר שנותן החתן לכלתו את טבעת הנישואין, חוזרת גם היא ונותנת לו טבעת אחרת. והשאלה הנשאלת היא, האם יש בכך בעיה הלכתית?
והנה, מלבד מה שזהו מנהג עוקרי התורה, הרפורמים והקונסרבטיבים, שבדו להם שברי דת מלבם, וצריך להתרחק מאד מהם וממנהגיהם, כתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שיש במעשה כזה איסור, משום שעלולים לחשוב מתוך כך, שכשם שהאיש מקדש את האישה, האישה מקדשת את האיש, ועל ידי כך גם ישכחו המון העם בכלל את דין הקידושין על פי התורה, ויש בכך איסור גמור, והביא ראיות וסימוכין לדבריו.
ולכן צריכים יראי ה' להימנע ממנהג כזה ומדומיו, וראוי לנו מאד לדבוק בדרכי אבותינו ואמותינו שמנהגיהם תורה ודרכם דרך ישרה. (ולצערנו הרב מצויים בזמנינו הרבה מאד, כעשב על פני האדמה, ארגונים שונים המנסים לשנות את מנהגי ישראל לפי עניות דעתן, והכל באמתלאות משובשות בנושא מעמד האישה, שכאילו חס ושלום על פי התורה מעמד האישה הוא נמוך, בזמן שההיפך הוא הנכון, ורק על פי דרך התורה האישה מכובדת ומתכבדת, היפך מנהג האמור, בדברים שאי אפשר להאריך בהם במסגרתינו.)
ובהלכה הבאה נדבר מענין מצות ברית מילה, על ידי מי ראוי לעשותה.
