בהלכה הקודמת הזכרנו בתוך דברינו שהשותה מים בזמן שאינו צמא אינו רשאי לברך עליהם ברכת "שהכל". ואף במקום שמברך על המים בכדי לפתור דבר שיש בו מחלוקת בברכתו, דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאסור לו לברך על המים, שאין מברכין על המים אלא אם כן הוא צמא, וכך שנינו במשנה במסכת ברכות, "השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו".
ויש לדון באדם ששותה מים ביום שהוא חם מאד, כדי שלא יאבד נוזלים בהיותו הולך בדרך, וכן אדם ששותה מים רבים לפני תענית יום הכפורים וכדומה, והוא אינו צמא למים, מכל מקום שותה כדי שלא יצמא בתעניתו או בלכתו בדרך, שיש מי שכתב לדון שנחשב כשותה מים "לצמאו", וצריך לברך על המים, משום שנחשב ששותה לצמאו, שהרי שותה בכדי שלא יבא לידי צימאון בעתיד.
אולם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שהשותה מים בערב התענית כדי שלא יצמא, אין זה מברך אם אינו צמא באותה שעה, משום שלכל הפחות יש ספק בדבר זה, ואנו פוסקים ספק ברכות להקל. וכן הרה"ג רבי חיים דוד הלוי ז"ל (רבה הראשי של תל אביב) כתב בספרו שו"ת מים חיים, שיש לחוש לברכה לבטלה כשמברך בערב תענית, וכתב שצריך שיהא שותה לצמאונו בעת שמברך, הא לאו הכי, אינו מברך, והביא דבריו מרן הרב שליט"א וכתב שהצדק עמו.
