שאלה: בית ש"המשקוף" בכניסתו הוא רחב מאד, האם מותר לקבוע את המזוזה על ה"משקוף" כשהיא פתוחה וממוסגרת כתמונה קבועה בקיר, באופן שהכתב שבתוכה יהיה נראה מבעד לזכוכית, או שיש חיוב לקבוע את המזוזה כשהיא גלולה וכרוכה כנהוג?
תשובה: אמת הדבר, כי בכמה בנקים ומוסדות ציבור קבעו את המזוזה באופן הנזכר בשאלה, ועל כן דנו פוסקי דורינו אם הדבר נכון מבחינת ההלכה.
והנה הרמב"ם בהלכות מזוזה (פ"ו הי"ג) כתב בזו הלשון: חייב אדם להזהר במצות מזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, שבכל זמן שיכנס ויצא, יפגע (יפגש) ביחוד שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויעור (ויתעורר) משנתו ושגיותיו (וטעויותיו) בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. עד כאן לשונו. ולכאורה, מכיון שעיקר תכלית המזוזה היא בכדי שיזכור אהבת השם יתברך בכת עת צאתו ובואו, באמת עדיף היה אילו היינו נוהגים לקבוע את המזוזה כשהיא שטוחה, שאז יחוד ה' הנזכר בה, "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", יהיה נראה לכל רואה.
ואמנם כתב הרמב"ם, שיש לגלול את המזוזה מסופה לתחילתה, בכדי שכשתפתח המזוזה יופיעו מיד המילים הראשונות של "שמע ישראל", (ומקור דבריו במסכת מנחות (לא:) ובתלמוד ירושלמי בסוף מסכת מגילה, והטעמים מבוארים שם), מכל מקום, נראה שאין זה חיוב ממש, לגלול את המזוזה, וכוונת הדברים היא, שאם מחליט מסיבה כל שהיא לגלול את המזוזה, אז יזהר לגלול אותה מסופה לתחילתה, בכדי שהפותח את המזוזה יוכל לקרוא מתחילת השורה, "שמע ישראל", אבל אין הכוונה שיש חיוב לגלול את המזוזה כספר תורה. ולפי זה יש לומר שעדיף באמת לקבוע את המזוזה כשהיא פתוחה ומכוסה בזכוכית.
ובקובץ "נועם", הודפס מאמר מאת הרב מרדכי הלוי הורביץ, ועיקר דבריו, שיש לאסור בתכלית קביעת מזוזה כשהיא פתוחה, והביא ראיה לדבריו מהירושלמי שהזכרנו כבר, "אמר רבי זעירא בשם שמואל, צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח". (כלומר, צריך שתהא המילה "שמע" שבתחילת המזוזה, קבועה בְּגַבָּה לפתח הבית. דהיינו, שיגלול את המזוזה מסופה לתחילתה כפי שביארנו). ומכאן מוכח שחייבים לגלול את המזוזה, שאם לא כן, מה חידוש משמיעינו רבי זעירא שיש לגלול את המזוזה מסופה לתחילתה, היה לו להשמיעינו חידוש גדול יותר, שאפילו כל הכתב כולו פתוח וקבוע על הקיר, גם כן יצא ידי חובת מזוזה.
והרב עדין שטיינלץ תמה על דברי כותב המאמר הנזכר, שהרי אילו היה רבי זעירא כותב שצריך שיהיה הכתב כולו פתוח, לא היינו לומדים כלל שניתן לגלול את המזוזה, והיינו סבורים שחייבים שכל המזוזה תהיה פתוחה, לכן אמר רבי זעירא שמותר לגלול את המזוזה, ורק צריך שגם המילה "שמע", יהיה סמוך לקיר, אבל לעולם אין כל חיוב לגלול את המזוזה.
וכן בשו"ת לב אברהם, הצדיק את דברי הרב עדין שטיינזלץ הללו, שבאמת אין לנו כל מקור לחייב את גלילת המזוזה, ומכל דברי רבותינו משמע שאין חיוב בזה, ורק לימדונו שאם ברצונו לגלול את המזוזה, הרי שעליו לעשות כן מסוף המזוזה לתחילתה.
אולם לענין מעשה, כתב מרן מופת הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א בספרו הליכות עולם (חלק שמיני), שאף שבאמת מעיקר הדין נראה שמותר להניח את המזוזה פתוחה, מכל מקום, מאחר שלא ראינו לאבותינו מדורות קודמים שנהגו כן, יש לחוש שמא היה להם איזה טעם בדבר שאינו ידוע לנו. וכבר כתב רבינו המהר"י קולון, שעלינו ללכת בעניני התורה והמצות בעקבות אבותינו ולא לזוז ממנהגיהם. וכמו שכתב החתם סופר, "החדש אסור מן התורה". ומכיון שמבואר בש"ס ובכל הפוסקים, כי מנהגם היה לגלול את המזוזה, על כן לא נכון לשנות ממנהג הקדמונים בדבר זה, ועל כל פנים אותם שכבר נהגו כן, וקבעו את המזוזה כשהיא פתוחה, יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם במנהגם. וכן פסק בשו"ת שבט הקהתי, ועוד מרבני דורינו.
ולפיכך לסיכום: אין לקבוע את המזוזה כשהיא פתוחה וממוסגרת כתמונה. אלא יש לקבעה בקיר כשהיא גלולה, כפי שנהגו אבותינו מימות עולם. ומכל מקום, אם קבעו את המזוזה בקיר כשהיא פתוחה ומכוסה בזכוכית וכדומה, כמו תמונה, אין חיוב להסירה ולקבעה מחדש, כי יש לנוהגים כן על מה שיסמוכו.
