ברכה בתוך הסעודה
בהלכות האחרונות ביארנו, שמאכלים הבאים בתוך הסעודה שאוכל בה פת (לחם), אין מברכים עליהם, משום שהם נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ שעל הפת, ומכיון שהפת היא עיקר הסעודה, לרוב חשיבותה של הפת, לכן אין מברכים על שאר המאכלים הבאים אחריה.
אולם כל זה דוקא, במאכלים הבאים בתוך הסעודה "מחמת הסעודה", כלומר, שהם באים לזון את האדם ולהשביע, או ללפת בהם את הפת, כגון בשר ודגים, אבל "קינוח" הבא בסיום הסעודה, אינו נחשב לדבר הבא מחמת הסעודה, ואינו נפטר בברכת הפת, אלא יש לברך עליו הברכה הראויה לו.
פירות ופיצוחים המוגשים בסיום הסעודה
ולכן למשל, אם הגישו בסיום הסעודה פירות, כגון תאנים או ענבים, ואוכל אותם בלא פת, אלא בפני עצמם, צריך לברך עליהם לפני שיאכלם, ברכת בורא פרי העץ. אבל אין מברכים עליהם ברכה אחרונה, מפני שבאו בתוך הסעודה, וברכת המזון פוטרתן מברכה אחרונה.
וכן הדין לגבי פיצוחים, שקדים ואגוזים וגרעינים, הבאים בסיום הסעודה, שיש לברך עליהם ברכה ראשונה, אבל אין לברך עליהם ברכה אחרונה, כיון שהם נפטרים בברכת המזון.
גלידה המוגשת בסיום הסעודה
ולענין גלידה המוגשת בסיום הסעודה, נחלקו הפוסקים אם יש לברך עליה אם לאו. שכן בפשיטות יש לומר שצריך לברך על הגלידה בסיום הסעודה ברכת שהכל נהיה בדברו הראויה לה, שהרי הדבר ברור שאין דרך לאכול את הגלידה עם פת, ואינה מעיקר הסעודה, אלא היא באה לקינוח בלבד, ולכן נראה שדינה שווה לדין פירות ופיצוחים וסוכריות שיש לברך עליהם בסיום הסעודה.
אולם יש מגדולי רבותינו הפוסקים שכתבו שאין לברך על גלידה בסיום הסעודה, מפני שהגלידה היא משקה קפוא, שהרי לאחר זמן היא הופכת שוב למשקה, ולכן יש לדון אותה כדין שאר המשקאות המוגשים בשעת הסעודה, שאין אנו מברכים עליהם כלל וכלל בשעת הסעודה, אפילו אם הם משקאות מתוקים, מכיון שהמשקאות כולם נחשבים שבאים מחמת סעודה. ואם כן הוא הדין לענין הגלידה, שמכיון שעיקרה משקה אין לברך עליה בשעת הסעודה.
ובספר אור לציון (חלק שני), הביאו בשם הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שיש לחלק בדין זה אם הגלידה היא חלבית או צמחית, כי גלידה שהיא חלבית, דינה כמאכל בזמן שהיא קפואה, מה שאין כן גלידה שאינה חלבית, שלעולם אנו דנים אותה כמשקה. והביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בענין אחר. ומכל מקום גם לדעתו גלידה שיש בה תוספת של קצפת ביצים וכדומה, יש לברך עליה גם בתוך הסעודה.
איך נכון לנהוג למעשה באכילת גלידה
ולענין מעשה, אף שהמברך על הגלידה בתוך הסעודה יש לו על מה שיסמוך, מכל מקום מן הראוי לחוש לדעתם של הפוסקים הסוברים שאין לברך על גלידה בתוך הסעודה כדין משקה, ולכן נכון לעכב את אכילת הגלידה עד אחר ברכת המזון, שאז לכל הדעות רשאי לברך עליה ברכת שהכל נהיה בדברו.
ובפרט נכון מאד להחמיר בזה בסעודות שבת, מכיון שאז מקדשים על היין בתחילת הסעודה, ובברכת היין פוטר את כל המשקאות העתידים לבא בסעודה, וממילא יש לחוש שגם הגלידה נפטרת בברכת היין, אף על פי שהיא מוצקה כשהיא קפואה. וכן נוהג מרן רבינו הגדול שליט"א, כשהגישו לפניו גלידה בסיום סעודת חג שמחת תורה, ביקש לעכב את אכילת הגלידה לאחר ברכת המזון. ואמר שהוא מהטעם שהזכרנו.
ולסיכום
: קינוח הבא בסיום הסעודה, כגון פירות או פיצוחים וכדומה, צריך לברך עליהם כל אחד את הברכה הראוייה לו, העץ, שהכל, או האדמה. וגלידה המוגשת בסיום הסעודה קודם ברכת המזון, מעיקר הדין רשאי לברך עליה ברכת "שהכל", אולם נכון להחמיר לדחות את אכילתה עד אחר ברכת המזון, ואז יוכל לברך עליה לכל הדעות. ובפרט נכון להזהר בזה בשבתות ובחגים, שמקדשים על היין לפני הסעודה. וכפי שנתבאר.
ולענין עוגות או עוגיות הבאים בסיום הסעודה, בדרך כלל אין לברך עליהם אף ברכה ראשונה, וכמו שנבאר בעזרת ה' במקומו.
