אמרו רבותינו, כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר (משלי לא) "ומרוה גם הוא יורה", וכל הלומד תורה ומלמדה, עליו נאמר "ותורת חסד על לשונה". זה הלומד תורה ומלמדה לאחרים (סוכה מט.), ושכרו גדול מאד, וזכות הרבים תלויה בו, אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
ובעניין מה שאמרו "זוכה ומלמדה לעולם הבא" כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי הנה כשהאדם הולך לבית עולמו, ושם נשמות כל הצדיקים בדורות שלפניו, ומכבדים אותו ללמוד תורה בעולם הבא, והרי נמצאים שם גדולי עולם, ובמה הוא נחשב לפניהם (שהרי אף החכמים הגדולים שבדורות המאוחרים יותר, אינם מגיעים לגדולתם של רבותינו הקדמונים, כפי שיווכח לדעת כל מי שיעסוק בתורה), ואף על פי כן נותנים לו את הכח והעוז ללמוד תורה, ולפתוח את פיו בסברא ישרה לפני גדולי העולם אריות התורה הנמצאים שם, אין זאת אלא שזוכה המזכה את הרבים, שיזכור את כל תלמודו בעולם האמת, ויקויים בו מה שנאמר "ואדברה בעדותיך נגד מלכים (כלומר, גדולי התורה הם הנקראים מלכים) ולא אבוש".
ובודאי שעיקר עניין לימוד תורה לרבים שייך דוקא אצל תלמידי חכמים שיש לאל ידם ללמד אחרים מתוך מה שלמדו הם, אך האמת היא שביד כל אדם למצוא דרך לזכות את הרבים, אם על ידי שישכנע את קרוביו וידידיו שומעי עצתו לשלוח את בניהם לבתי ספר תורניים, שמתוך כך מרבה תלמוד תורה בעולם, ואם על ידי שילמד אחרים מתוך מה שהוא לומד, וכן על זה הדרך איש איש כפי כוחו כפי שחננו ה' יתברך.
צא ולמד כמה גדולה זכותו של מי שמזכה את הרבים ומרבה תורה בישראל, מתוך מה שכתב אחד מגדולי האחרונים בהקדמת ספרו "חבורי הלקט" (בדפוסים הישנים), ואלו דבריו שם: פעם אחת חליתי מאד והגעתי עד לשערי מות, ובהיותי מרותק על ערש דוי עד שהגעתי כמעט לגסיסה, באו אלי אנשי החברה קדישא לשמור על יציאת נשמתי, ואז המו מעי בקרבי, ולבי יחיל בקרבי,(שאחזו פחד גדול מאימת המוות), וכשהתקרבו אלי החברים של חברא קדישא, ונוכחו כי נתקררו אברי והגעתי לבדקי מיתה (ממש סמוך למות) הורו לאנשי ביתי ללכת החוצה. ואז פני נשתנו והודי הפף עלי למשחית. אולם ה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו קיים בי מה שכתוב "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני". וראיתי במו עיני איש עומד לפני ומראהו כמראה מלאך האלהים, ונר דולק בידו, וכהרף עין נכבה (הנר) ושוב חזר ונדלק במהירות. ושאלתי אותו בכל תחנוני, יאמר לי אדוני, מה זה הנר הזה? והשיבני, "דע כי נר ה' נשמת אדם (כלומר, הנר שראית הוא רמז לנשמתך) רמזתי לך בנר שבידי שנכבה, כי ימי חייך שנקצבו לך חלפו הלכו להם, ועברו ימי צבאיך, אולם כמו שהנר הזה חיש מהרה חזר ונדלק, נרמז לך שבמהרה תהיה לך רפואה שלימה, וידוא תדע כי במשפט שלך (שדנו אותך בשמים אם לתת לך חיים יותר ממה שנקצב לך בתחילה) היו מימינים ומשמאלים, (כלומר היו שנטו שלא לתת לך עוד שנות חיים והיו שנטו לטובתך) ומעשיך נשקלו במאזנים, אבל אני מבשרך (מלשון בשורה) כי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הכריע את כף המאזנים לטובתך, ופסק להוסיף על שנותיך שנים רבות, ואמר למלאך המשחית (מלאך המות) הרף ידיך! כי ידעתי שיש לאל ידו עדיין לזכות את הרבים ולהיות ממצדיקי הרבים, וחוקה חקקתי לך כי ביום השלישי תקום מחולי זה". וכל זה היה שלשה ימים קודם חג השבועות, וכאשר אמר לי כן היה, שביום חג השבועות נעשיתי ממש ברייה חדשה, וקמתי והלכתי לבית הכנסת, וברכתי הגומל בפני קהל ועדה (כדין הקם מחולי כזה) ואחר כך אזרתי כגבר חלצי וקמתי על משמרת הקודש לחבר את הספר הזה, וקראתי לו "חבורי הלקט" לזכרון, למען לזכות בו את הרבים.
והנה בכלל זכוי הרבים, הוא המרבה תורה בעם ישראל על ידי הוספת מנויים להלכה יומית, שכל אחד מהמנויים יכול לשלוח לחבריו שיש בידם לקבל בכל יום הלכה יומית מסודרת, ואם רצונם בכך, עליהם רק להרשם באתר לקבל ההלכה. ורק לאחרונה נוספו מנויים רבים להלכה יומית בדרך זו. אשרי אותם שזיכו אותם בדבר גדול כזה, ללמוד דברי הלכה בכל יום, והרי הם בכלל מזכי הרבים שאין חקר לשכרם.
ובהלכה הבאה יבואר עוד מענין זה.
הספד להגאון רבי יהודה מועלם זצ"ל
יחד עם כל בית ישראל, אנו אבלים על פטירתו של רבינו הגאון חסיד וקדוש, שר וגדול בישראל, מיחידי הדור במידת הענווה, ראש ישיבת פורת יוסף, רבי יהודה מעלם (בן שמחה) זצ"ל. אנו מבכים מרה את פטירתו של רבינו החסיד זצ"ל, ויאה לנו לבכות על פטירתו.
הגאון ז"ל היה תלמיד חכם גדול משכמו ומעלה, היה מיוחד במדותיו התרומיות, כל ימיו היה מונהג במדת הענווה, וכל דבריו היו במשובה ונחת, היה מתנהל תמיד בהשקט ובפשטות, ונעימותו היתה לשם דבר. תענוג היה לשהות בארבע אמותיו.
אמר פעם, כי מאז שנשא את אשתו הרבנית שתחיה, לפני כשבעים שנה, ועד היום, מעולם לא הכין רק לעצמו כוס קפה, תמיד היה מכין קפה לעצמו וגם לאשתו. שאל אותו נכדו, ומה יקרה עם סבתא לא תרצה, אמר לו, אני את שלי עשיתי. וכשם שהיה נוהג במדת החסד עם רעייתו שתחיה, כמו כן היה נוהג במדה זו עם כל אחד מישראל שהיה בא אליו לעצה או לברכה. הטיב להגדירו הגאון רבי שמואל אויערבך שליט"א, שהיה רבי יהודה "תלמיד חכם שיש בו דיעה", דעת זקנים, כדרכם של גדולי התורה שהיו בדורות הקודמים, שהדיעה לא היתה רק מצד שכלו, אלא כל כולו היה מרגיש בצרתו של השני, ותשובתו היתה באה לאחר שיקול דעת ישר, ורגישות גדולה כאילו הבעיה היא בעייתו שלו.
הרב היה חסיד קדוש בכל דרכיו, היה דבוק באמונה בה' יתברך, כל מאוייו היו קודש לעבודת ה', היה דבוק כל כולו בעבודת ה', ולבו היה משכן טהור לשכינה הקדושה. עד סוף ימיו, לא היו לו עוזרים ומשמשים, וכל תושבי שכונת מקור ברוך וגאולה היו רואים אותו הולך לבדו ברחוב כל יום ויום, וזאת על אף שמלפני שנים היה מבכירי הרבנים בישיבת פורת יוסף, עם כל זאת לא רצה שיהיו לו עוזרים ומשמשים.
כאשר נפטר הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, התאונן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א ואמר, מי נשאר לנו עוד בדור הזה חוץ מחכם יהודה מעלם. וזאת משום שהוא היה שריד אחרון לדור דיעה, אנשי המופת מגידולי פורת יוסף, שהיו מיוחדים במדת הפשטות והענווה, וכל אישיותם אמרה מסירות לתלמידיהם ולכלל עם ישראל, כהגאונים הצדיקים רבי יהודה צדקה, רבי יוסף עדס, רבי מנצור בן שמעון, רבי בן ציון אבא שאול, רבי עמרם אזולאי, רבי שלום מזרחי, ושאר חסידי פורת יוסף.
היה לומד בישיבת פורת יוסף בדור שתלמידי פורת יוסף היו תלמידי חכמים מופלגים, הוא היה ידיד נעורים של מרן הרב שליט"א, ומרן שליט"א העיד עליו שהיה הארי שבחבורה, ועם כל זאת, מלבשתו ענווה ויראת חטא. כאשר היה מרן הרב שליט"א עוד צעיר, כבן שלשים וארבעים שנה, היה הולך לדבר בדברי תורה עם הגאון רבי יהודה זצ"ל בביתו, וכמו כן להיפך, היה מגיע הגאון רבי יהודה לביתו של רבינו שליט"א לדבר עמו בדברי תורה. וידוע שמרן שליט"א לא היה מרבה לדבר בדברי תורה עם תלמידי חכמים פשוטים, מפני שקשה היה לו מאד להאריך בדיבור איתם, (מלבד תלמידיו, שבכדי ללמדם תורה הרי הוא ממהר תמיד להאריך בדברים ולהסביר את הענין שיהיה ברור לכל שומע), אבל עם חכם יהודה מעלם זצ"ל, היה אוהב מאד לדבר שעות ארוכות, מענין לענין, בחריפות ובבקיאות, כשם שהיה נוהג תמיד להאריך בדברי תורה עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, ובתקופה מאוחרת יותר, עם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, ויבדל לחיים ארוכים, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א. וכל מי שהכיר את הנהגותיו של רבי יהודה זצ"ל, היה מתקשה להאמין כמה גדול הוא בתורה, עד שהיה נכנס עמו בדברים ועומד על גדולתו.
מלבד גדולתו בתורה, היה עמוד התפילה, ומיוחד מאד בעבודת התפלה, ותפלותיו לא היו שבות ריקם. מרן הרב שליט"א היה רגיל לשלוח אליו אנשים אחרים בכדי שרבי יהודה יעשה עבורם פדיון נפש ויברכם. מעשה שאירע ואשה אחת נכנסה לביתו של מרן שליט"א, לפי קרוב לחמשים שנה, ובכתה בפני מרן שליט"א, מכיון שלא זכתה לזרע של קיימא, שתמיד היתה מפלת את פרי בטנה, ונפשה היתה עגומה מאד. מרן שליט"א אמר לה, לכי לחכם יהודה מעלם שגר ברחוב יונה, הוא יעשה לך פדיון נפש, והוא יכול לעזור לך. ואכן הלכה אותה האשה לחכם יהודה, והוא עשה לה פדיון נפש ובירכה שתזכה לזרע של קיימא, וזכתה אחר כך לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה. אך רבי יהודה, מעולם לא החזיק טובת הנאה לעצמו, והחזיק בכל תוקף במדת הפשטות והענווה שלו, בקריאת תהלים מידי יום, ובתפלה בכוונה למען כלל ישראל.
היה דייקן באופן נפלא בזמנים בכל יום ויום, וכמעט לא החסיר שיעור אחד עד התקופה האחרונה ממש. קיים בעצמו בבית אלקים נהלך ברג"ש, ב'רד ר'וח ג'שם ש'לג, תמיד היה טורח ומגיע למסירת השיעורים תמידים כסדרן.
זכה שכל בניו למודי ה', כולם בני תורה יראי שמים, מלאים קדושה וטהרה. בן פורת יוסף.
זכותו תגן עלינו ועל כל בני משפחתו, ונזכה לראותו עין בעין בביאת משיח צדקינו ובתחיית המתים, במהרה בימינו אמן.
