הלכה ליום ראשון י"ג סיון תשע"ח 27 במאי 2018              

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

הרב יעקב בן לאה לולו עטייה

הוקדש על ידי

תלמידו

תאריך ההלכה: י"ג סיון תשע"ח 27 במאי 2018

קטגוריה: כללי


צוואה לנדות את אחד האחים

שאלה: אמינו ע"ה, צותה עלינו בצוואתה, שלא לשבת עם אחד מבניה, שהוא אחינו, שבעה, לא לדבר איתו לעולם, וכמובן לא להזמין אותו לשמחות. יש לציין שאחינו הוא אדם טוב וירא שמים, ורק בגלל קשיים וסיבות צדדיות, יחסיו עם אמנו לא עלו יפה. כיצד עלינו לנהוג?

תשובה: כתב רבינו הרא"ש בתשובה (כלל טו סעיף ה, הביא דבריו הטור בסימן רמ מחו"ס טז), האב שצוה לבנו שלא ידבר עם פלוני או שלא ימחול לו על מה שעשה לו, והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצואת אביו, אין לו לחוש לצוואתו, שאסור לשנוא לשום אדם אם לא שיראהו עובר עבירה, והאב שצוהו לשנוא, אין בכוחו להעבירו על דברי תורה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם).

כלומר, אף על פי שמצוה לכבד את ההורים בין בחייהם ובין לאחר מותם, מכל מקום מאחר וההמנעות המופגנת מדיבור עם אדם אחר, היא התנהגות של שנאה, והתורה אסרה על היהודים לשנוא זה את זה, לכן אין הבן מחוייב לשמוע לאביו שצוה עליו שלא לדבר עם יהודי אחר. ורק אם מדובר באדם שהוא בעל עבירות עד שמצוה לשנוא אותו, הרי שאז יש מקום לחוש לצוואת אביו ולהמנע מלדבר עם חבירו.

ולכן דוד המלך עליו השלום, צוה לפני פטירתו על בנו שלמה, (מלכים א, ב) לנקום בשמעי בן גרא שקילל אותו, וכמו שנאמר: "וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וכו', וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל". ואמנם שלמה המלך שמר את מצוות אביו כמו שמבואר בכתובים.

ומאחר ובנדון שלנו לפי דבריכם, אחיכם הוא אדם ירא שמים, והכעס הגדול שהיה לאמכם עליו נבע מסיבות שאינן מצדיקות את הרחקתו מכל המשפחה, ובודאי שאינן מצדיקות את הצוואה שלא לדבר איתו, לכן אסור לכם לשמוע לצוואת אמכם, ומה טוב אם תשפיעו על אחיכם לעלות לקברה ולבקש ממנה מחילה כדת וכדין, ומכאן ולהבא תמשיכו את חייכם באהבה ואחווה שלום ורעות.

ובענין שלפניכם עוד מצוה מיוחדת מוטלת עליכם להתרחק ממריבות ולנהוג זה עם זה באהבה ואחוה, כי תעודה בידינו מאת תורתינו הקדושה, שחפץ ה' שהאחים יהיו תמיד בשלום ובאהבה. ודבר זה למדנו מכך שאסרה התורה על האדם לישא לאשה את אחות אשתו כל זמן שאשתו חיה. כלומר, אסור לאדם לישא שתי אחיות. ומבואר בתורה הטעם לאיסור זה (ויקרא, יח, יח), משום שרצון ה' יתברך, ששתי אחיות יחיו באהבה ואחוה זו עם זו, ואין זה רצון ה' שתכנס חס ושלום שנאה ביניהן, ומאחר ושתי נשים לאיש אחד בדרך כלל אינן אוהבות זו את זו, לכן הזהירה התורה שלא ישא אדם שתי אחיות. וכמו שמפורש בפירוש הרמב"ן על התורה.

ולכן גם אמכם שנמצאת עתה בעולם האמת, יודעת כבר כי כל מה שצותה, הכל הבל, ודבריה היו מוטעים לגמרי, וגם היא חפצה שתמשיכו בחייכם באהבה ואחוה, ואדרבה, יהיו הדברים לה לנחת רוח בעולם העליון.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >