הלכה ליום חמישי ב' חשון תשע"ז 3 בנובמבר 2016              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

יואל בן עודד ניצני ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

פלוני

תאריך ההלכה: ב' חשון תשע"ז 3 בנובמבר 2016

קטגוריה: כללי


מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל

מחר (מהיום בלילה) הוא יום שלישי במרחשוון, יום הסתלקותו השלישי של מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל. ועוד אנו עומדים ומצפים מתי יבוא ישענו, שישלח לנו ה' את משיח צדקינו וישוב לגאול אותנו גאולת עולם. לכן עתה נזכיר דברים שאמר מרן זצ"ל ביום השנה לפטירת רעייתו הרבנית מרגלית עליה השלום, שדיבר בענין תחיית המתים וקדושת ישראל, ויהיו הדברים לעלוי נשמתו הטהורה של מרן זצ"ל.

במסכת כתובות (דף קיא:) אמרו רבותינו, עתידים צדיקים שיעמדו בתחיית המתים בלבושיהן, כלומר, עם בגדיהם המקוריים. ואמר מרן רבינו זצ"ל, כי נראה שהדברים אמורים לאו דוקא בצדיקים גמורים, אלא בכל עם ישראל שיזכו לקום בתחיית המתים, הואיל ולאחר פטירתם נזדככו עד שנעשו טהורים, הרי הם בכלל "צדיקים", וכמו ששנינו במסכת סנהדרין, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ". ואם כן מה שנאמר ועמך כולם צדיקים, הכוונה היא על כל עם ישראל שיזכו לקום בתחיית המתים (מלבד אותם שלא יקומו, כמו ששנינו שם, שהאומר אין תחיית המתים מן התורה, לא יקום בתחיית המתים, שאם הוא כפר בתחיית המתים, אין לו חלק בתחיית המתים).

אולם הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל בספר בן איש חיל כתב, שלכאורה מהו השבח המיוחד לצדיקים שיזכו לקום בלבושיהם? וכי מה ערכם של לבושים אלו עד שיעשה ה' נס גדול שאותו לבוש יחיה ויתחדש לצורך כן? והסביר, שהרי ידוע, שתשמיש קדושה, אסור להשתמש בו תשמיש של חול, ואם הוא בלה, הרי הוא צריך גניזה, וכמו תיק של ספר תורה, שדינו הוא כתשמיש קדושה, ואסור לעשות בו תשמיש של חול, כגון לעשות ממנו ארון וכדומה. מה שאין כן דבר שהוא תשמיש של התשמיש קדושה, אין בו קדושה כל כך, ואין חובה לגנוז אותו. והנה ידוע כי הצדיקים, על ידי התורה והמצוות, הם מזככים את גופם וזוכים שאף הוא נעשה קדוש, כמו שנאמר "קדושים תהיו", כי הנפש הרוחנית בלאו הכי מלאה קדושה, אבל הגוף, רק על ידי התורה והמצוות יכול להעשות קדוש ממש. ולכן, סתם אדם מישראל, אין צורך לעשות נס ולהחיותו עם בגדיו המקוריים, מפני שאינם תשמיש קדושה, רק תשמיש של תשמיש, כי הגוף הוא תשמיש קדושה לנשמה, אך הבגדים אינם משמשים אלא את הגוף. מה שאין כן הצדיקים, הואיל והבגדים שלהם הם בבחינת "תשמיש קדושה", בודאי שראוי לעשות נס ולהחיותם עם בגדיהם, וזהו שבח מיוחד להם שיראו שקמו עם בגדיהם, לאות ומופת על כך שזכו לזכך את גופם עד שנעשו קודש קודשים.

אך מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הקשה על דבריו, שהרי בגמרא במסכת שבת (קה:) אמר רבי שמעון בן אלעזר, העומד סמוך לאדם מישראל בשעת פטירתו, צריך לקרוע בגדיו, (וכעת יש שאינם נוהגים כן מטעמים שונים), הא למה זה דומה? למי שרואה ספר תורה שנשרף. כלומר, פטירת אדם מישראל, דומה לספר תורה שנשרף, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות כרימון.

ולפי זה, כתב מרן זצ"ל, רואים אנו שגוף היהודי, דומה תמיד לגוילי הספר תורה, ויש קדושה ממש בגופותיהם של ישראל, ואם כן כל אחד מישראל שלמד תורה או שתמך בתורה (שבלי זה באמת לא יוכל לקום בתחיית המתים), בודאי שיש בו קדושה בגופו, ודין הגוף שלו כדין תשמיש קדושה, ובודאי שגם עליו נאמר שעתיד הוא לקום בבגדיו המקוריים לעתיד לבוא.

רואים אנו כמה היה מרן זצ"ל אוהב את כל כלל ישראל, ותמיד היה מלמד עליהם זכות. ואפילו על הריקנים שבישראל, הוכיח באהבתו אותם כי עתידים הם לקום בתחיית המתים בבגדיהם, כי עמך כולם צדיקים. לכן תמיד היה מרן זצ"ל דואג לכל אחד מישראל, ואפילו לעלובים ביותר מתוכם, והיה משתדל בכל כוחותיו להשיב לב בנים לאביהם שבשמים. תמיד היה מכתת רגליו בשארית כוחותיו לזכות את הרבים. כולו אהבה ואחריות על כללות ישראל.

לפני כחמש עשרה שנה, עבר מרן זצ"ל צינתור בבית החולים. לפני עריכת הצינתור, נגשו הרופאים למרן זצ"ל, והסבירו לו את הסיכונים הגדולים שיש בצינתור המורכב שלפניהם, ובעדינות, הסבירו למרן זצ"ל כי יתכן והוא לא יקום מהצינתור חס ושלום. כאשר שמע כך מרן זצ"ל, השיב, כי הוא מוכן לחתום על הסכמתו לצינתור, אך ראשית הוא מבקש ליסוע לביתו למשך כמה שעות, כי יש לו ענין דחוף לסדר. פנו מקורביו של מרן אליו (הלא הם הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, והרב אריה דרעי שליט"א) ושאלו אותו, איזה ענין דחוף יש לסדר? הלא עצם הנסיעה במצב כזה היא מסוכנת עבורו! אך מרן זצ"ל סירב להשיב. כאשר הגיע מרן זצ"ל לביתו התברר, כי הוא הרגיש חובה לסיים תשובה להתרת עגונה שעמדה לפניו. הוא חשש שמא הוא ימות, ופחד שלא יהיה מי שיוכל להתיר את העגונה ממצבה. (מפי הגאון רבי דוד יוסף שליט"א ועוד ממקורבי מרן זצ"ל שהיו נוכחים בשעת מעשה).

את דברי ההספד שנשא מרן זצ"ל לעלוי נשמת רעייתו ע"ה, סיים במילים הללו: כתוב בתנא דבי אליהו, עתיד הקדוש ברוך הוא לשבת על כסא דין, וכל העולם יהיו נדונים לפניו. בתחילה, הוא קורא לשמים ולארץ, ואומר להם, הנה בראשית כל בראתי אתכם עבור עמי ישראל, מדוע כאשר ראיתם את עם ישראל גולים לבין אומות העולם לא ביקשתם עליהם רחמים? ומיד מעמיד ה' את השמים והארץ בצד אחד. על אותה השעה נאמר "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַֽחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד". לאחר מכן מחריב הקדוש ברוך הוא את כל העולם. על אותה שעה נאמר "ונִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", ואז מחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה", ומחיה הקדוש ברוך הוא את המתים, שנאמר "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ".

עוד זוכרים אנו, איך שבשנת התשס"ב, סיפר מרן זצ"ל, שראה בחלומו שהוא עומד בכותל המערבי, והנה הוא רואה שם את משיח צדקינו, שאל מרן זצ"ל את המשיח, מפני מה אינך מגיע לגאול את ישראל? השיב לו המשיח, הרי עוד רבים מישראל צריכים לשוב בתשובה, ישובו עוד ועוד בתשובה ואז אבוא!

נזכה בעזרת ה' בזכות תורתו של מרן זצ"ל, ובזכות הפצת התורה, לראות בביאת משיח צדקינו ובתחיית המתים במהרה בימינו אמן.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >