מי שאכל פת הבאה בכסנין (עוגה) קודם הסעודה, וכן מי שאכל פירות קודם הסעודה, אינו מברך ברכה אחרונה, מפני שיש אומרים שברכת המזון פוטרתו, וספק ברכות להקל, ובעל נפש ראוי לו שלא יאכל פירות או עוגות קודם הסעודה, אלא אם כן אוכל פחות משיעור כזית, שאז אינו מתחיב בברכה אחרונה כלל. (ושיעור כזית הינו עשרים ושבעה גרם.) ואם ירצה יאכל יותר משיעור כזית, ויברך ברכה אחרונה, ואחר כך ישהה מעט, ויעשה היסח הדעת בין הברכה האחרונה לבין נטילת ידיים לסעודה.
בכל מקום שיש ספק אם רשאי לברך או לא, שאנו אומרים 'ספק ברכות להקל', ואינו מברך, רשאי על כל פנים להרהר את הברכה בלבו, שאין איסור ברכה לבטלה אלא כשמוציא הברכה בשפתיו.
ודנים הפוסקים במקום שיש ספק ברכות, ופוסקים שלא לברך, אם רשאי לברך את הברכה בלשון תרגום, כגון שאומר במקום 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם', 'בריך רחמנא מלכא דעלמא' וכו', וכן אם רשאי לברך באנגלית או בכל לשון אחרת.
ומרן הרב עובדיה יוסף פסק, שאף כשמברך בלשון תרגום וכדומה, יש חשש איסור ברכה לבטלה, ואחת הראיות לדבר זה כתב בספר בגדי ישע, ממה שרבים מן הפוסקים כתבו שאם נסתפק אם ברך המוציא, לא יברך, משום ספק ברכות, ואם נאמר שבלשון תרגום אין איסור ברכה לבטלה, אם כן ודאי היה להם לומר שיברך בלשון תרגום, שהרי מבואר בגמרא (ברכות מ:) שבברכה בלשון תרגום יוצא ידי חובת הברכה, ואם ישנה אפשרות שאדם מברך, ואינו נכנס לחשש ברכה לבטלה, תמיד היה להם לפוסקים להורות, שבכל ספק ברכות יברך בלשון תרגום, אלא ודאי מוכח, שבמקום ספק ברכות, רשאי אמנם להרהר הברכה בליבו, אבל אינו רשאי לברך בלשון תרגום.
