הלכה ליום שלישי כ' חשון תשפ"ב 26 באוקטובר 2021

הטועם מן המאכל, האם מברך?

ביארנו כבר בכמה הזדמנויות, לענין ברכות הנהנין שאנו מברכים לפני האכילה, כגון ברכת שהכל וברכת מזונות, ש"ברכה ראשונה אין לה שיעור". כלומר, מי שאוכל איזה דבר, לעולם הוא מברך ברכה ראשונה על מה שהוא אוכל, וכגון מי ששותה אפילו טיפת מים, שמברך שהכל נהיה בדברו על שתיה זו. וכן על זה הדרך. שהרי אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, וגם באכילה מועטת יש הנאה. ורק לענין ברכה אחרונה, או ברכת המזון, צריך שיאכל מהמאכל שיעור כזית, (שהוא שיעור של כעשרים ושבעה גרם), וכמו שביארנו, אבל ברכה ראשונה יש לברך בכל שיעור.

ובגמרא במסכת ברכות (יד.) אמרו, מטעמת אינה צריכה ברכה. כלומר, דבר שאוכלים ממנו שלא לשם אכילה, אלא בכדי לטעום ממנו אם צריך להוסיף בו איזה תבלין וכדומה, אין לברך עליו לפני האכילה. ורק אם אכל מהמאכל יותר משיעור רביעית (שמונים ואחת מ"ל), צריך לברך לפני אכילה זו, שהרי לא יתכן שאדם יאכל שיעור גדול כזה בלי לכוין גם כן לשם אכילה, שהרי לטעימה בלבד אין צורך בשיעור גדול כל כך.

ונחלקו רבותינו הראשונים בפירוש הדבר במה שאמרו "מטעמת אינה צריכה ברכה". שלדעת רבינו חננאל אין הטועם פטור מברכה אלא אם פולט את המאכל אחרי שטועם ממנו. שמכיון שאינו בולע כלום, אינו צריך לברך על המאכל. ואילו לדעת הרמב"ם אף אם טועם מן המאכל, כל שאינו מכוין לשם אכילה, אלא הוא אוכל לצורך טעימה בלבד, אינו מברך בתחילה על מה שאוכל. שלא תיקנו ברכה אלא על מאכל שאוכלו ונהנה ממנו וכוונת האכילה היא לשם אכילה, ולא לשם טעימה בלבד.

ולענין הלכה, כתב מרן בספר בית יוסף, שכיון שלשיטת הרמב"ם מסכים גם רבינו הרי"ף, ובפרט שיש כאן ענין של ספק "ברכות", שכן המברך על מטעמת שהוא בולע ממנה, הוא מברך ברכה לבטלה לדעת הפוסקים הסוברים שאין לברך על טעימה כזו. לכן להלכה יש לפסוק כדעת הרמב"ם, שאפילו אם הוא בולע מהמאכל, מכיון שאינו מכוין לשם אכילה, אינו מברך בתחילה על מה שאוכל. וכן פסק מרן גם בשלחן ערוך.

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הביא שלדעת רבינו חננאל מסכימים גם הרשב"ץ, רבינו שמעון בר צמח, והסביר התשב"ץ כן גם בדעת הרמב"ם, שלעולם כל שהוא בולע ממה שאוכל, חייב לברך בתחילה, ולא אמרו מטעמת אינה צריכה ברכה אלא דוקא באופן שאינו בולע מהמאכל, אלא טועמו ופולטו. וכן פסקו עוד רבים מרבותינו הראשונים. ומכל מקום לענין הלכה בודאי שעלינו לפסוק כדעת מרן השלחן ערוך, שהרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל".

אולם בכדי לצאת ידי כל השיטות, נכון להחמיר שבשעה שטועם מהמאכל והוא בולע ממנו, יכוין בדעתו גם כן להנות מהתבשיל בתורת אכילה, שאז לכל הדעות רשאי לברך על מה שטועם, שהרי הוא מתכוין גם כן להנאתו, ובזה יצא מכל חשש של אכילה בלא ברכה.

ולסיכום: הטועם מן התבשיל, אינו מברך על טעימה זו, (אלא אם הוא אוכל שיעור של שמונים ואחת מ"ל). ומכל מקום מהיות טוב, יכוין בשעה שטועם מהתבשיל לשם אכילה, כלומר שהוא מתכוין גם כן ליהנות מהמאכל, ואז יוכל לברך על מה שטועם, ויצא ידי חובת כל השיטות.

שאלות ותשובות על ההלכה

בקורונה יש בעיה של טעם וריח
האם צריך לברך ברכות הנהנין בכל מקרה כ"ה ניסן תשפ"ב / 26 באפריל 2022

בספר פסקי תשובות סימן רג הביא בשם כמה אחרונים שצריך לברך. תבורכו מפי עליון,

מה המקור לזה בדברי מרן הרב עובדיה? ו' ניסן תשפ"ב / 7 באפריל 2022

חזון עובדיה ברכות (ט"ו בשבט) עמוד קנח והלאה.

שלום וברכה,
רציתי לשאול מי כותב את ההלכה היומית?
ממש ממש יפה ומסודר ובהיר ז' כסלו תשפ"ב / 11 בנובמבר 2021

הכותב הוא הרב יעקב ששון, נכדו ותלמידו של מרן זצ"ל, מחבר ספרי אביר הרועים. 

מדבריכם מובן שבכל מצב. אולי כדאי להאיר כי רק אם הוא צמא שהרי כדברי המשנה : "השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו" א' טבת תשע"ד / 4 בדצמבר 2013

תודה על ההערה, וכבר כתבנו בזה בעבר בהלכה יומית, ויש לציין זאת גם בהלכה זו.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה