בהלכות הקודמות ביארנו באופן כללי את דין "ספק ברכות להקל", ולמדנו שהמסתפק אם בירך על מה שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך על מה שאוכל מן הספק, מפני שבכך הוא נכנס לספק נשיאת שם שמים לשוא בברכה, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל והוא אינו חייב לברך כלל. ומכל מקום למדנו שאותו אדם רשאי להמשיך לאכול ממה שלפניו, לפי הכלל "ספק דרבנן להקל", ומכיון שעיקר דין ברכות הוא מדרבנן ואינו מן התורה ממש, לכן בכל מקום ספק אנו נוקטים שאינו חוזר לברך.
וכתבנו שכל זה הוא דוקא בברכות שחיובן הוא מדרבנן, אבל ברכת המזון שחיובה הוא מן התורה, (שכל שאכל ושבע ממה שאכל, חייב לברך מן התורה, כדבר שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת"), אז הדין הוא שאף מחמת הספק חייב לחזור ולברך שוב ברכת המזון, כי ספק דאוריתא לחומרא, כלומר, ספק דבר תורה, להחמיר.
האם כל ברכת המזון היא "מן התורה"?
והנה בעיקר מה שכתבנו שברכת המזון חיובה הוא מן התורה, באמת שאין הדבר כן אלא לגבי שלושת הברכות הראשונות של ברכת המזון, "הזן את הכל", "על הארץ ועל המזון" וברכת "בונה ירושלים". אבל הברכה הרביעית הנקראת "הטוב והמטיב" (לעד האל אבינו מלכנו" וכו') אינה מן התורה, אלא חכמים תקנוה בברכת המזון. ולפי זה נראה פשוט שאין לחזור ולברך ברכה זו מחמת הספק, לפי הכלל "ספק ברכות להקל".
סברת ה"מגן אברהם"
אולם המגן אברהם (בסימן קפד) כתב שבכל מקום שחוזרים על ברכת המזון מחמת הספק, יש לחזור גם על ברכת הטוב והמטיב, מפני שאם נאמר שאין לחזור על ברכה זו, יבואו לזלזל בה, כאילו חשיבותה נחותה משאר ברכת המזון. והביא שכן כתבו גדולי האחרונים הספרדים, מהר"ש חיון ומהר"י הלוי. וכן כתבו עוד רבים מן הפוסקים, שאף על פי שבשאר ברכות אנו פוסקים ספק דרבנן להקל, מכל מקום כאשר מעורבות יחד ברכות שהן מן התורה וברכות שהן מדרבנן, אנו פוסקים שיש לחזור על כל הברכות, בכדי שלא יבאו לזלזל בברכות אלו שאינן מן התורה.
סברת ה"לחם משנה"
ובספר אליה רבה כתב, שמצא בלחם משנה, שאין לחזור על ברכת הטוב והמטיב, מפני שאינה של תורה. וכן כתב בספר עולת תמיד, שמסתמות לשון מרן השלחן ערוך שחוזר על ברכת המזון "מפני שהיא של תורה" משמע, שדוקא החלק בברכת המזון שהוא של תורה, חוזר עליו מן הספק, אבל הברכה הרביעית שאינה מן התורה, אינו חוזר לברכה מן הספק. וכן כתבו עוד רבים מן הפוסקים, שבכל מקום ספק, אין לחזור אלא על הברכות שחיובן הוא מן התורה, אבל הברכה הרביעית שבברכת המזון שחיובה הוא מדרבנן, אין לחזור עליה במקום ספק.
הדין למעשה
ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, האריך בנדון זה בדברי הפוסקים, והביא ראיות לכאן ולכאן, והעלה למעשה שמחמת הספק אין לחזור ולברך את ברכת הטוב והמטיב, ורק את שלש הברכות הראשונות של ברכת המזון יש לברך גם במקום ספק.
ולסיכום: מי שאכל פת והוא שבע מאכילתו, ועתה הוא מסופק אם בירך ברכת המזון, חוזר מן הספק ומברך ברכת המזון, אבל לא יחזור לברך אלא את שלש הברכות הראשונות של ברכת המזון, אבל הברכה הרביעית של ברכת המזון, שהיא ברכת לעד האל אבינו מלכנו וכו', אינו חוזר לברך מן הספק.
ובהלכה הבאה יבואר דין הנשים בנדון זה.
