כשם שמצוה להדליק נרות בערב שבת לכבוד השבת, כך מצוה להדליק נרות לכבוד ימים טובים (חגים), שבכל הימים טובים נאמר "מקרא קודש". וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ו מהלכות יום טוב), שכשם שמצוה לכבד את יום השבת ולענגו, כך מצוה בכל הימים טובים, שנאמר "לקדוש ה' מכובד". וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש. עד כאן. ומדבריו יש ללמוד, שיש מצוה בהדלקת הנרות ביום טוב כשם שיש בזה מצוה לכבוד שבת, שהרי מצות הדלקת הנר היא בכלל כבוד שבת, וממילא שווה חיובה גם בכל יום טוב.
ובכלל מצוה זו של הדלקת הנר בשבתות וימים טובים, נכללת כל תוספת אורה בבית, כגון על ידי אור החשמל, כי גם זה בכלל נר שבת ויום טוב. ולפיכך כשם שמצוה להרבות באורה לכבוד שבת, כמו כן מצוה להרבות באורה לכבוד יום טוב, בכל האורות שיש בבית שיש בהדלקתם שמחה.
והואיל ומצוה להדליק נר לכבוד יום טוב, ממילא יש לברך על הדלקת נרות יום טוב, כשם שיש לברך על הדלקת נר שבת. ונוסח הברכה שיש לברך הוא: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב, וכבר נהגו כן ברוב תפוצות ישראל, ספרדים ואשכנזים, להדליק נרות לכבוד יום טוב בברכה.
ואמנם, יש מקצת מבני תימן שלא נהגו לברך על הדלקת נר של יום טוב, וטעמם בזה, שהואיל והם נוהגים בכל דרכיהם על פי הוראות רבינו הרמב"ם ז"ל, (לפי שהרמב"ם פעל רבות לחיזוקם של בני תימן בגולה, עד שהעיד הרמב"ן, שהיו נוהגים בני תימן באמירת הקדיש, להוסיף, בחייכון וביומכון ובחיי דמרנא ורבנא רבי משה בן מימון), והרמב"ם לא הזכיר בחיבורו כלל מצות הדלקת נר של יום טוב, אם כן משמע מכך שאין מצוה בזה לדעת הרמב"ם. אולם לפי מה שנתבאר, שהשוה רבינו הרמב"ם מצות כבוד ועונג שבת, למצות עונג וכבוד יום טוב, ומכיון שברור כי מצות הדלקת נר שבת היא מפני עונג שבת וכבוד שבת, שלא ישבו בחושך, אם כן הוא הדין לענין הדלקת נרות יום טוב, שיש בזה מצוה גמורה מתקנת רבותינו ויש לברך עליה כדרך כל המצות.
והטעם שלא הזכיר רבינו הרמב"ם בחבורו מצות הדלקת נר של יום טוב, הוא מפני שאין דרכו של הרמב"ם להביא דין שלא נזכר בפירוש בש"ס, רק דרכו לכתבו בדרך רמז. כמו שמצאנו בהרבה מקומות, (וכגון בהלכות טרפות, שלא נזכר בדברי הרמב"ם שאם ניטל הלב מן הבהמה היא נבלה, מפני שלא נתפרש דבר זה בגמרא, כמו שכתב הגאון הכרתי ופלתי, ועוד). וכלל זה בדברי הרמב"ם, כתבוהו גדולי בעלי הכללים ועוד רבים מן הפוסקים.
על כן אין ספק שבני תימן, בפרט אחר שזכו לעלות לארץ ישראל, עליהם לנהוג ככל הדעות, לברך על הדלקת נרות יום טוב, כשם שהם מברכים על הדלקת נר של שבת, ואין בזה חשש ברכה לבטלה, ולא משום אל תיטוש תורת אמך. וכן פסקו רוב גדולי רבני תימן, ומהם הגאון רבי יוסף צובירי זצ"ל, ועוד.
ואמנם לאחרונה נדפס בענין זה קונטריס שלם, להוכיח כאילו בראיות מכריחות שאל להם לבני תימן לברך על הדלקת הנר ביום טוב, (והתפרסם דבר הקונטריס בכלי התקשורת כאילו יש כאן ענינים קטנוניים של מחלוקות בין עדות, ולא האמת נר לרגלינו חס ושלום, ויצא מהדבר חילול ה' גדול). אולם כל מעיין ישר יראה שאין דבריו מוכרחים, ובפרט במה שזלזל בדבריו בכמה מקומות בגדולי הדור הספרדים והתימנים, וכאילו אך מפיו תצא תורה, שמן המעט יש ללמוד על הכלל, שאין להשגיח כלל בדבריו אלו כנגד דעת גדולי הפוסקים אשר מהן אנו שותים, וה' הטוב יכפר.
ולמסקנה: מצות הדלקת נר של יום טוב שוה למצות הדלקת הנר של שבת, וכן לענין הברכה, הנכון הוא לנהוג לברך על הדלקת נר של יום טוב. וגם בני עדה שלא נהגו בחוץ לארץ לברך על הדלקת נר של יום טוב, כעת כשזכו לעלות לארץ ישראל, עליהם לנהוג לברך על הדלקת הנר של יום טוב. ועליהם תבא ברכת טוב.
