בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.
השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעום משהו יבדיל על היין. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן לשתות את היין. השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.
ומרן השולחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב, ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו.
ואין מברכים לא על הנר ולא על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, ואחד הטעמים שאין מברכים על הנר במוצאי תשעה באב, כתב בספר ארחות חיים, שהוא משום שההיכל נשרף במוצאי תשעה באב. והטעם שאין מברכין על הבשמים הוא משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שבשמים נועדו לתענוג, וכן פסק מרן השולחן ערוך.
