תשובה: הנה ביארנו כבר כי חובה גמורה על מי שאכל סעודה עם לחם, שקודם שיברך ברכת המזון יטול את ידיו במעט מים כאשר ביארנו (בהלכה אודות החובה ליטול מים אחרונים בסיום כל סעודה עם לחם), וכן ביארנו שאף הנשים חייבות בנטילת מים אחרונים. וכפסק מרן השלחן ערוך (סי' קפא), מים אחרונים חובה.
ולענין הפסקה בדיבור לאחר נטילת מים אחרונים, הנה בגמרא במסכת ברכות אמרו תיכף לנטילת ידיים ברכה. כלומר, שצריך שמיד בסמוך לנטילת ידיים תהיה הברכה, בלא הפסק בינהם. וכבר ביארנו (בהלכה "האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא"), שנחלקו רבותינו הראשונים בפירוש דברי הגמרא, אם הכוונה לנטילת ידיים שקודם הסעודה, או לנטילת ידיים של מים אחרונים, שרבינו הרמב"ם מפרש את דברי הגמרא במים אחרונים שאחרי הסעודה, שאין להפסיק בין נטילת מים אחרונים לברכת המזון. אבל בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, מותר להפסיק בענינים אחרים לדעת הרמב"ם.
ויש מפרשים, שהגמרא מדברת בנטילת ידיים שקודם הסעודה, וסוברים שיש להסמיך ברכת המוציא לנטילה בלי שום הפסק ודיבור. ומרן השלחן ערוך פסק בזה כדעת הרמב"ם, שמעיקר הדין מותר להפסיק בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, (אף שנכון להזהר שלא לדבר גם אז כמו שנתבאר), אבל בין נטילת מים אחרונים לברכת המזון אסור להפסיק כלל.
ומרן הכסף משנה, כתב לדון לשיטת רש"י והרמב"ם, שמה שאסור להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון, אין זה אלא בהפסק ממש, של אכילה או שתיה, אבל בשיחה ודיבור אין איסור להפסיק בינתיים. אולם בבית יוסף חזר מרן וכתב שנראה יותר לכל השיטות שהטעם שיש לאסור להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון, הוא משום שמעת נטילת מים אחרונים הרי זה כמו שהתחיל כבר בברכה, הואיל ונטילת מים אחרונים היא הכנה לברכת המזון, ועל כן נראה שאף בדיבור בלבד יש לאסור להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון.
ועל כן להלכה, יש להחמיר שלא לדבר בין מים אחרונים לברכת המזון כלל, ובדיעבד כל שעבר והפסיק בדיבור בין מים אחרונים לברכת המזון, נכון שיחזור ויטול שוב מים אחרונים, כדי להסמיך מים אחרונים לברכת המזון.
