לפני כשנתיים ביארנו באופן כללי, מה שצותה התורה, "ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך". כלומר, חייב אדם לעשות בגג הבית מעקה, בכדי שלא יפול הנופל ממנו. וביארנו שהיא מצות עשה מן התורה.
מי שאינו עושה מעקה עובר בעשה ובלאו
ומי שאינו עושה מעקה לגגו, מלבד מה שביטל מצות עשה מן התורה, עובר גם בלאו, כלומר, עובר על מצות לא תעשה, שנאמר "ולא תשים דמים בביתך".
כניסה לגג בית שאין בו מעקה
ודנו הפוסקים, אם יש איסור לעלות לגג בית שאין בו מעקה. כי בדברי מרן השלחן ערוך והפוסקים הראשונים, לא נזכר איסור בדבר כלל, רק שיש חיוב לעשות מעקה, אבל כל זמן שאין שם מעקה, אין איסור בכניסה לגג הבית. ובשו"ת "בצל החכמה" האריך בנדון זה, והביא כמה ראיות שאין איסור בדבר, כל שעולה לגג בזהירות רבה, וכדבריו פסק בספר ילקוט יוסף (שובע שמחות ח"א).
חיוב מעקה, הוא דוקא בגג בית שמשתמשים בבית בדרך קבע
לא צותה התורה לעשות מעקה, אלא בגג ה"בית", כלומר, דירה שדרים בה בצורה קבועה. כגון בתי דירות שלנו, או בתי מלון וכיוצא בזה. אבל בתי אוצרות, כלומר, מחסנים וכיוצא בזה, שאין רגילות לדור שם, אין חיוב לעשות מעקה על גג בתים אלה. וכמו כן בגגות רפתות וכל כיוצא בזה, אין חיוב לעשות שם מעקה.
חיוב מעקה, דוקא בגג שמשתמשים בו לעתים
וכמו כן, לא צותה תורה לעשות מעקה, אלא בגג בית שמשתמשים בו מידי פעם בפעם, שחייבים לעשות שם מעקה, כל שמאחסנים שם איזה דבר וכדומה. אבל גגות משופעים, כגון גגות של רעפים, מכיון שלא משתמשים בהם כלל, וכשעולים שם לעתים רחוקות, הוא אך ורק בכדי לתקן את הגגות שלא יכנסו שם מים, אין חיוב לעשות שם מעקה. וכן מנהג ישראל בכל מקום שהם, שאינם עושים מעקה בגגות הללו.
וכן כתב רבינו הרשב"א בתשובה, שנהגו העם בכל גלילות ארצינו, שלא לעשות מעקה לגגיהם, לפי שאינם משתמשים בהם, ואינם עולים לגג אלא לתקנו ולטוח אותו בטיט. ובספר ערוך השלחן (הביא דבריו בספר ילקוט יוסף), כתב, שהגגות שהם משופעים, ואי אפשר להשתמש בהם, אין בהם חיוב מעקה.
אבל בגגות ישרים, בפרט במקום שמשמשים בהם לצורך תליית בגדים או איחסון וכדומה, יש לעשות שם מעקה כדת וכדין.
