בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך שיעור אמירת המילים "שלום עליך רבי" מסיום הופעת הברק או שמיעת הרעם) אבל אחר כך אינו יכול לברך, אלא ימתין לרעם השני או השלישי.
פעם ביום
אין לברך על הברקים והרעמים יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העננים, שאז יכול לברך שוב, אף על פי שבירך כבר באותו יום. ואם עבר הלילה, אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הברקים ועל הרעמים. (ואין קשר בין הברכות, שאף על פי שלא ראה ברק מברך על הרעם).
ומכל מקום יש לציין, שמרן רבינו הגדול זכרו לברכה בשיעוריו, לא היה מזכיר ענין זה, שאם נתפזרו העבים (העננים) רשאי לברך שוב. וכאשר נשאל על כך, השיב, שהוא משום שרוב בני האדם אינם בקיאים וזהירים כל כך להבחין מתי הוא שיעור שנתפזרו העבים, ולכן אינו מזכיר בכלל ענין זה.
מתוך שינה
השומע קול רעם מתוך שנתו, והתעורר ורוצה לברך על השמיעה, אלא שאם ילך ליטול את ידיו כבר יאבד את הברכה מכיון שיחלוף זמן רב, יכול לברך ועודו במיטתו, על ידי שישפשף את ידיו בבגדו (משום נקיות), ומיד יברך.
ברכה אחת
אף על פי שנהגו לברך ברכת "שכוחו וגבורתו" על שמיעת קול רעם, וברכת "עושה מעשה בראשית" על ראיית הברק, מכל מקום, אם בירך "עושה מעשה בראשית" על רעם, או להיפך, בירך "שכוחו וגבורתו" על הברק, יצא ידי חובה. כי באמת ששתי הברכות שייכות, הן לברקים והן לרעמים.
לפיכך, מי שבירך על הברק "עושה מעשה בראשית", ותוך כדי הברכה, שמע גם את קול הרעם, ונמצא שבירך גם על הרעם, אינו חוזר לברך לאחר מכן "שכוחו וגבורתו מלא עולם", שהרי פטר בברכה הראשונה גם את הברק וגם את הרעם.
ולסיכום : אין לברך על הברקים והרעמים אלא פעם אחת ביום. והשומע קול רעם בשוכבו על מיטתו בלילה, ישפשף ידיו בבגד או בשמיכה, ויברך מיד על הרעם. ואם בירך על הברק ומיד שמע קול רעם, אינו חוזר לברך על הרעם ברכה בפני עצמו.