שאלה: האם כשמברך צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, או שדי בברכה בשקט מוחלט שאפילו המברך עצמו אינו שומע? וכן האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, בלי כיפה?
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף טו.) מבואר שבכל הברכות שהאדם מברך, צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו. כלומר אין לברך בלחש על המאכל, אלא יש להגביה את הקול מעט בכדי שלכל הפחות המברך עצמו ישמע את הברכה שמוציא בשפתיו. ומכל מקום בדיעבד, אם לא השמיע לאוזניו את קריאתו או ברכתו, כל שביטא בשפתיו את המילים יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך.
ומרן מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שהוא הדין לגבי הברכות שבתפילת שמונה עשרה, שאף שנאמר בפסוק אודות חנה שהתפללה בלחש, "רק שפתיה נעות", מכל מקום אין הכוונה שיתפלל בלחש לגמרי, אלא יבטא המילים בשפתיו ממש, עד שיוכלו אזניו לשמוע מה שפיו מדבר. ואף שיש מחלוקת בזה בין רבותינו המקובלים, שיש מהם שאומרים שבתפלת העמידה יהיה ביטוי המילים בשפתיים בלבד, בלא הוצאת הגה מהפה. מכל מקום להלכה נכון יותר שיגביה מעט את קולו (אבל לא שישמעוהו אחרים). וכן מבואר בדברי רבינו אליעזר אזכרי בעל ספר חרדים, שהיה בעצמו מקובל וחי בסמוך לזמן מרן ורבינו האר"י, שכתב שאפילו בתפלת שמונה עשרה, לא נכון שאדם יבטא את המילים בשקט מוחלט רק במלמול שפתיו, אלא עליו לבטא את המילים בדיבור ממש. וכן פסק הגאון רבי שלום משאש זצ"ל.
על כל אדם מוטלת חובה קדושה, להרגיל את עצמו ואת בניו אחריו, להזהר שלא לברך את הברכות בחטף, וכדאי שינהגו כעצתו של ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, לחלק את הברכה לשלשה חלקים: ברוך אתה ה', ואז ימתין מעט, אלקינו מלך העולם, ושוב ימתין, שהכל נהיה בדברו. שאז, חזקה עליו שיברך בכובד ראש ללא קלות דעת וזלזול בברכות אשר חשיבותן רבה מאד.
ולענין השאלה השנייה, האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, ללא כיפה. הנה כבר דיברנו בענין זה בעבר, שנחלקו הפוסקים לגבי חיוב הליכה עם כיפה, האם הוא חיוב גמור מן הדין. אולם לעניין ברכה בגילוי ראש ללא כיפה, הדבר חמור יותר, כי בשעת הברכה יש חיוב מעיקר הדין ממש לכסות את הראש בכיפה, משום שאסור להוציא מהפה אזכרה (דהיינו שם ה') בראש מגולה. וכמו שכתבנו לגבי מי שמברך בחוף הים.
וכן פסק מרן השלחן ערוך, שאסור להוציא שם שמים מהפה בלי כיסוי ראש כמו כיפה. ולפיכך אף במקום שגם הדתיים אינם נזהרים ללכת עם כיפה, כגון על חוף הים וכדומה, מכל מקום בשעה שבאים לברך חייבים מן הדין לכסות ראשם כדת בכיפה.
