בהלכה הקודמת, ביארנו, שבמוצאי שבת אומרים בתפילת ערבית "אתה חוננתנו". ואם אדם טעה ולא אמר אתה חוננתנו, אינו צריך לחזור ולהתפלל. אבל אם טעה שוב, וגם אכל לפני שעשה הבדלה, אז הדין הוא, שעליו לחזור ולהתפלל ערבית, ויאמר אתה חוננתנו, ויעשה הבדלה על הכוס.
טעה ועשה מלאכה
כעת נדון באדם, ששכח לומר אתה חוננתנו בתפילה, ואחר כך טעה שוב, וגם עשה מלאכה לפני ההבדלה, ולמשל, נסע במכונית לפני ההבדלה, בלי שאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". והשאלה היא, האם עליו לחזור ולהתפלל שוב תפילת ערבית, כדין מי שטעה ואכל לפני הבדלה, וגם שכח לומר "אתה חוננתנו", או שאולי כאן הדין שונה?
ואמנם דין זה אינו מפורש בשלחן ערוך. אולם רבינו הרשב"א (במסכת ברכות לג.), כתב בפירוש, שדין זה, שעל האדם לחזור ולהתפלל אם שכח אתה חוננתנו, הוא כאשר "לא הזכיר אתה חוננתנו ואכל, או עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס".
מצאנו אם כן, שהרשב"א משווה לגמרי את דינו של מי שטעה ואכל בלי הבדלה, ודינו של מי שעשה מלאכה בלי הבדלה. וכך אמנם פסק הגאון רבי עקיבא איגר, לאור דברי הרשב"א.
ולכן הדין הוא, שאדם ששכח לומר "אתה חוננתנו" בערבית של מוצאי שבת, וגם שכח ועשה מלאכה לפני הבדלה, עליו לחזור שוב ולהתפלל, ונכון שיאמר שהוא מתפלל על תנאי, "שאם עלי לחזור ולהתפלל, תהיה תפילה זו לשם חובה, ואם אני פטור מלהתפלל, תהיה זו תפילת נדבה". וכן פסק בספר ילקוט יוסף סימן רסח.
אשה שעושה הבדלה
נשים, חייבות בהבדלה בדיוק כמו האנשים. ואשה שצריכה לעשות הבדלה בעצמה, עליה לעשות הבדלה, בלי שום חשש.
ולאחר ההבדלה, יש נוהגים שבני הבית שותים מן היין שנותר מן ההבדלה. אמנם, יש אומרים שטוב לנשים שלא לשתות מן היין של ההבדלה. ויש קצת מקור למנהג זה, שכן כתב השל"ה ועוד פוסקים, ומכל מקום אין זה מנהג ממש, ואדרבה, בספר מאורי אור כתב שהוא מנהג שאין לו כל כך טעם. ואיך שיהיה, לכל הדעות, אשה שעושה הבדלה בעצמה, צריכה לשתות מהיין כפי שהאיש חייב לשתות, ואין לה לחוש לשום חשש בזה. וכן פסק מרן זצ"ל בחזון עובדיה ח"ב (עמוד תח).
