מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו
נאמר בפרשת השבוע:
" וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". כלומר, אסור לכהנים להטמא למת, להכנס לארבע אמותיו של מת, או להיות באהל או בחדר אחד עם המת.
רבותינו במסכת יבמות (דף קיד.), עמדו על לשון הפסוק, שיש בו כפילות: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים", ושוב נאמר: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם", מהי משמעות הכפילות? ומסבירים רבותינו, שכאן לימדה אותנו התורה "להזהיר גדולים על הקטנים", "אמור – ואמרת", אמור לכהנים, שיאמרו גם הם לכהנים הקטנים, הילדים, שיזהרו לבל יטמאו למתים. מכאן אנו לומדים בכלל באופן כללי, על החובה לחנך את הילדים הקטנים, "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".
ולכאורה צריך להבין, מדוע דוקא בענין הזה, של איסור טומאת מת, מצאה התורה לנכון ללמדינו על מצות החינוך, שהגדולים יזהירו את הקטנים? וכי לא יכלה התורה ללמדינו כן במצוות אחרות?
והענין הוא כך: בזמן אבותינו, כולם היו שומרי תורה ומצוות, לדוגמא, אף אחד לא היה חולם בכלל שיש בעולם יהודי שמחלל שבת, לא היה דבר כזה בכלל בעולם. אפילו לפני כמאה ושלושים שנה, מעיד הגאון רבי חיים פלאג'י, שבכל ארצות המזרח לא היה יהודי אחד שמחלל שבת! כולם היו צדיקים! עד שבאו אלה הרשעים מארצות אחרות, וקלקלו את הספרדים! מסכנים הספרדים שהלכו אחריהם, "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלו", אבל בדורות הקודמים, לא היה דבר כזה, כל ילד היה גדל, ורואה שכולם שומרים שבת, אין חנות פתוחה בשבת, כולם צדיקים, כולם הולכים לבית הכנסת, כולם מתפללים. אם כן, באופן כמעט "אוטומטי", היה הילד נמשך אחר סביבתו, הוא רואה שכולם עושים קידוש, גם הוא עושה קידוש. לכן לא היה צורך לומר לו "עשה קידוש"!
רק בדבר אחד היתה בעיה, וזה הענין של טומאת מת. הילד כהן, והוא רואה, שבשעת הלויית המת, כולם נדחקים סביב המת, כולם רוצים להוביל בידיהם את המיטה כדי לעסוק בקבורתו של המת, כי זו מצוה גדולה של הלויית המת, חסד של אמת, הוא רואה אנשים זקנים, רבנים ותלמידי חכמים, כולם תופסים את המיטה כדי לזכות במצוה הזו, אם כך, חושב הילד לעצמו, זו מצוה! זו לא עבירה! הוא לא יודע את החילוק שיש בין כהנים לישראל.
לכן לימדה התורה את הכהנים, שימו לב על בניכם, הסבירו להם, כל אלה שמתקרבים למת, הם ישראלים, ואילו אתה, כהן, ולכהן אסור להתקרב לארבע אמותיו של המת, כהן חייב לשמור את עצמו מכל משמר מהאיסור הזה. זה הענין המיוחד שמצאה התורה לנכון להזהיר דוקא לגבי טומאת מת לכהנים.
אבל בזמנינו, בעוונות הרבים, יש מחללי שבת בפרהסיא. לפני כמה שנים, כשהיינו רואים מכונית נוסעת בשבת, היינו אומרים לילד, זה שנוסע ברכב הוא גוי. הוא לא יהודי. אבל כעת, אם נעבור ברחובות שכונת רחביה, הכל מלא מכוניות בשבת, וכולם נוסעים בלי בושה, אם כן, מה נאמר לילד? כולם גויים? מנין כל כך הרבה גויים באו לכאן? הילד מבין שאלו לא גויים, הם יהודים ומחללים שבת.
לכן צריך להסביר לילדים, "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם", דע לך ילד, אלו יהודים, אבל הם חוטאים, זהו איסור חמור, יש בזה חיוב סקילה, לכן "בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם", צריך לדבר עם הילד דברים טובים, כדי שיתחנך בדרכי התורה, וידע שיש צדיקים ויש רשעים, והוא ילך בדרכי צדיקים.
כל אחד יסביר היטב לבניו, שיתרחקו מאנשים חוטאים כאלה, אם יש לו שכן מחלל שבת, ולוקח את ילדיו ברכבו לים בשבת, צריך להסביר לילד, יאמר לו: דע, אלו מסכנים, הילדים הללו לא פשעו, אבל אביהם או הסבא שלהם רשע, ודינו ממש כמו גוי, כך כותב הרמ"א בשלחן ערוך, שמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי, אם יגע ביין, זה יין נסך ואסור בשתיה! וכך הילד בחכמתו יסיק את המסקנות הנכונות, וידע ללכת בדרכי צדיקים.
כך בעוונות המצב בזמנינו, עד שיבוא משיח צדקינו, כי אז כולם יחזרו בתשובה, כמו שנאמר: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב", הקדוש ברוך הוא יחיש לגאלינו גאולה שלימה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, במהרה בימינו, אמן.
