הלכה ליום שישי ו' ניסן תשפ"ה 4 באפריל 2025

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמת האהובים והנעימים בחייהם ובמותם

מרת שרה בת דבורה ע"ה, הילדה דינה ברכה בת שרה ע"ה, הילדה דבורה מזל בת שרה ע"ה

שנהרגו בתאונת דרכים מחרידה בשבת האחרונה
על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים
ויעמדו בתפילה, על שארית הפליטה
שישלח ה' רפואה שלימה במהרה לבן היקר
פנחס חיים בן שרה בתושח"י
אל נא רפא נא לו
וה' יתברך ישמחם מיגונם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה

הוקדש על ידי

ידידיהם במערכת הלכה יומית

פרשת ויקרא

בפרשת השבוע, נתחיל לקרוא בפרשיות הקורבנות.

וכך נאמר בתורה: "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ, מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי ה'".

ומן הפסוקים הללו (וכן ממה שנאמר "תשמרו להקריב לי"), למדו רבותינו (במסכת סוטה דף ח.), שאדם חייב לעמוד על קרבנו. והכוונה היא, שכאשר אדם מקריב קרבן בבית המקדש, עליו לבוא עם הקרבן אל בית המקדש, "אל פתח אהל מועד". ואפילו לדוגמא אדם שהוא עשיר, והוא טרוד מאד בעסקיו, ויש לו פקידים רבים שמנהלים את עסקיו, הוא אינו יכול לקרוא לאחד הפקידים, ולומר לו, קח את השה הזה ותקריב אותו בשבילי! אי אפשר לעשות כך! עליו לבוא בעצמו לפני הקדוש ברוך הוא, להניח את ידיו על הקרבן, ולהתוודות לפני ה', להתפלל ולהתחנן אליו. הוא בעצמו, ולא על ידי מישהו אחר.

והמשילו על זה משל, למה הדבר דומה?

היה רועה צאן אחד, שהיה שכיר, ומקבל צאן מאדון אחד כדי לרעות, להנהיג ולשמור אותם. ובכל יום הוא היה יוצא איתם אל סביבות העיר, ושם היו הצאן רועים. באותה העיר, בקיר החומה, היה ביתו של מושל העיר, השר הגדול, ובסמוך לביתו, על יד החומה, היתה לו לשר, גינה יפהפיה, מטופחת להפליא, בתוכה גדלו בצורה מסודרת ומושלמת, כל מיני פרחים ושושנים, עצי פרי ומגדנות, דבר פלא ממש!

באחד הימים, יצא הרועה עם צאנו סמוך לעיר, ועבר בסמוך לביתו של השר. מאחר והיה עייף מאד, הניח את ראשו על תרמילו, ונרדם. הצאן, ראו את הגינה של השר, ולה גדר סביב, אך הגדר, לא היתה גבוהה. קפצו הצאן אחד אחד מעל הגדר ונכנסו לגינה הנפלאה. רמסו את כל הפרחים, והחלו אוכלים מהורדים והשושנים, ומקלקלים את כל יופיה של הגינה!

שמע השר רעש גדול מהגינה, הביט בחלונו, והנה הוא רואה שהצאן מקלקל את גינתו היפה, השקיף למרחק, והוא רואה את הרועה שוכב על הרצפה ונם את שנתו כשהוא מתרשל בשמירתו, ואינו שם לב בכלל לכל מה שאירע. התרעם מאד השר, כיצד זה ישן ככה ומזלזל בתפקידו להשגיח על הצאן?! פקד השר על שוטריו: תיפסו את כל הצאן, וכלאו אותם ברפת הבקר שלי, שהרי כך, כאשר יקום הרועה, בודאי יחפש את צאנו, וכשיבוא לבקשם, יעשה בו השר משפטים על מעלליו!

כעבור זמן מה, קץ הרועה משנתו, ותמה מאד, איפה הצאן? ניגש אליו אדם אחד שהיה שם, אמר לו: אינך יודע מה שקרה? הצאן שלך נכנסו לגינה של השר, רמסו את כל מה שהיה בדרכם, וגרמו נזקים גדולים לצמחיה המפוארת שהיתה בגן, לכן ציוה השר על השוטרים שיתפסו את הצאן שלך ויכלאו אותם ברפת שלו.

אמר הרועה: אוי ואבוי! מה אעשה כעת? איך אקבל בחזרה את הצאן? ניגש אליו אחד מבני העיר, שהכיר את השר. אמר לו: שמע! אתה לא הראשון שאירע לו דבר כזה, כבר לפני תקופה מסויימת אירע בדיוק מקרה כזה, שנכנסו צאן של אחד הרועים, וגרמו נזקים לגינת השר, אך השר שלנו, הוא מלא רחמים, נכנס אצלו אותו רועה, הגיש לפניו "מנחה", חבילת שוקולדה, וביקש מהשר את סליחתו בעיניים דומעות. השר ריחם עליו, וצוה להשיב לו את הצאן מבלי להענישו. אם כך, גם אתה תוכל לעשות כך, תכנס אל השר, ותבקש את סליחתו! שמע הרועה, ומצאו הדברים חן בעיניו.

למחרת, בא לביתו של השר, עם קופסת שוקולדה, וביקש להתקבל אצל השר כדי לבקש את סליחתו. כשניגש לאחד הפקידים, אחר לו הפקיד, היום השר לא נמצא, הוא יצא בבוקר לחיפה, והוא לא יהיה היום. אמר הרועה בלבו: מה אעשה? אני מוכרח לקבל את הצאן חזרה! נכנס לביתו של השר, שאל היכן הוא משרדו, הניח על שולחן השר את חבילת השוקולדה, פתח את הרפת, לקח את צאנו והלך לו.

אחר הצהרים, חזר השר לביתו, והנה הוא רואה על שולחנו חבילת שוקולדה. שאל, מה זה? מי הניח כאן את הקופסה, ענו לו פקידיו, זה הרועה שצאנו פרצו אמש לגינתך, הוא בא, הניח את הקופסה, ולקח בחזרה את צאנו מן הרפת. כעס השר מאד ואמר: איזה שוטה שבעולם! וכי אני צריך את קופסת השוקולדה שלו?! אני עשיר גדול! אני צריך שוקולד? מילא, אילו היה בא, מבקש את סליחתי בכנות, הייתי סולח לו, ומחזיר לו את צאנו, אבל ככה? להניח קופסה ולקחת את הצאן ללא רשות?!

זהו המשל. והנמשל:

אדם חטא לפני הקדוש ברוך הוא. כעת הוא שולח קרבן לבית המקדש. קורא לפקיד שלו, ואומר לו שיקריב שה בבית המקדש, אך הוא עצמו לא בא. אומר לו הקדוש ברוך הוא: "לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים", וכי אני צריך את הפר שלך? את הקרבן שלך? והרי כל העולם שלי! " כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף", ההכנעה היא העיקר! שיבוא החוטא לפני ה', יסמוך את ידיו על ראש הקרבן, ויתוודה, ויתחנן להקדוש ברוך הוא שיסלח לו וייטיב לו, מתחנן לה' שיאיר עיניו בתורה! זה העיקר! זהו חפצו של הקדוש ברוך הוא! אין הוא חפץ סתם בקרבנות! אומר לו הקדוש ברוך הוא: העשירים, לא חסר להם כסף וזהב, יש להם הרבה צאן והרבה בקר, וכי אני צריך את הבהמה שלך? "הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה? זְבַח לֵאלֹקִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי"! זהו חפצו של הקדוש ברוך הוא באמת!

בזמנינו, אין לנו קרבנות, אך נאמר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ", במקום הקרבנות, יש לנו תפילה, והתפילה צריכה להיות בהכנעה, בכוונה שלימה, שיבין המתפלל מה שהוא מוציא מפיו, זהו עיקר החשיבות של התפילה, "תפִלָּה לְלֹא כַּוָּנָה - כְּגוּף בְּלִי נְשָׁמָה", אך כאשר אדם נכנע, הוא מתוודה ומתפלל בכוונה, אז ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, הוא מלך רחמן מלא רחמים, סולח לעוונותינו!

והקדוש ברוך הוא שעשה נסים לאבותינו, הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, ויראנו את קץ הפלאות במהרה בימינו אמן.

שבת שלום

8 ההלכות הפופולריות

"זכר למחצית השקל" התשפ"ו

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שקוראים גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו "משמיעי......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי......

לקריאת ההלכה

תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית. תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, ......

לקריאת ההלכה


חג הפסח התשפ"ו

ההכנות לפסח מעכשיו נהגו כל ישראל, לנקות את בתיהם היטב היטב זמן רב לפני חג הפסח, כדי שלא יגיעו לידי איסור חמץ, וכדי לכבד את החג בבית נקי, שישבו בליל הסדר כבני מלכים. וכל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקוד......

לקריאת ההלכה

קריאת המגילה – הברכה לנשים

כל אדם מישראל, בין אנשים ובין נשים, חייבים בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אֱלֹקַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֽוּמִיָּה לִי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר", ואמרו בגמרא (יומא כט.) שאסתר נמשלה לאייל......

לקריאת ההלכה

ימי הפורים – משלוח מנות

ימי הפורים מצוות הפורים בעיקרן, ארבעה הן: מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, ושמחת פורים. מצות משלוח מנות נאמר במגילת אסתר (ט, כב): לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּ"מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּ"מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". ובגמרא במסכת מגילה (דף ז......

לקריאת ההלכה

ברכת האילנות – תשפ"ו

היוצא בימי ניסן, ורואה אילנות פרי שמוציאים פרחים, מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". יום א' בניסן יחול השנה (תשפ"ו) השבוע, ביום חמישי,......

לקריאת ההלכה