מאמרו של הרה"ג רבי יגאל קריספל שליט"א, עבור "הלכה יומית"
בגמרא, במסכת מגילה (דף לא.): אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב, שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחולּוֹ שֶׁל מוֹעֵד פֶּסַח, אַפְטוֹרֵי (כלומר, הפטרה שקוראים בנביא, קוראים), "הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת", וּבַסּוּכּוֹת, "בְּיוֹם בֹּא גוֹג".
רבינו רש"י מסביר, מדוע בשבת של חול המועד פסח אנו קוראים על חזון העצמות היבשות, אותם החיה הנביא יחזקאל? מפני שאותם העצמות היו שייכות לבני ישראל שיצאו ממצרים לפני הקץ, עוד לפני יציאת מצרים האמיתית. מה פירוש הדברים?
המקור לדברי רש"י, הוא בדברי הגמרא במסכת סנהדרין (צב:), שם הוזכר ענין העצמות היבשות שקמו לתחיה בימי יחזקאל, ונחלקו רבותינו מה בדיוק היה שם, וכך אמרו רבותינו:
עָמַד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: "אֲנִי מִבְּנֵי בְנֵיהֶם (של אותם מתים שחיו בימי יחזקאל), וְהַלָּלוּ תְּפִילִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָּא מֵהֶם". כלומר, רבי יהודה מספר, שהוא צאצא של אותם מתים שהחיה יחזקאל, ואף הציג את התפילין שירש מהם.
ומוסיפים רבותינו לשאול: וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל? כלומר, מי הם אותם מתים שהחיה יחזקאל?
"אָמַר רַב: אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ. ועליהם נאמר: וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים".
כלומר, העצמות היבשות, היו עצמות אנשים משבט אפרים, שטעו ויצאו ממצרים מוקדם מדאי, ולכן נהרגו על ידי אנשי גת. לכן מתאים לקרוא עליהם בחג הפסח, שהוא זמן יציאת מצרים לכל ישראל.
רמז למעשה שהיה עם בני אפרים, מצאנו בתהלים (פרק עח), בפרק המתאר את יציאת מצרים, ושם נאמר:
"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב, לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹקִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת".
בני אפרים, הפנו עורף למצוות ה' יתברך, כמו שנאמר "ובתורתו מאנו ללכת", ובכל זאת, הם זכו לנס גדול, לתחיית המתים ממש!
רבינו הטור, (אורח חיים סימן תצ) מביא את דברי רב האי גאון, שמסביר את טעם קריאת חזון העצמות היבשות בחול המועד פסח, שהסיבה לכך היא, מפני שתחיית המתים עתידה להיות בחג הפסח, ומלחמת גוג ומגוג עתידה להיות בחודש תשרי, וזו הסיבה שבחול המועד סוכות קוראים בפרשת גוג ומגוג, ובחול המועד פסח בחזון העצמות היבשות.
נוכל להוסיף, שיש כאן רמז עבורינו, הרי בחג הראשון של פסח, אנו מתחילים לומר בתפילה "מוריד הטל", וכך גם על אותן העצמות היבשות, הרעיף ה' יתברך טל של תחיית המתים. ואף אנו, כולנו, לאחר שחוינו את ליל הסדר, ליל שימורים, ההשפעה הרוחנית, שהיא מעין ירידת טל, מפיחה בנו, בעצמותינו היבשות, רוח של תחיה, כמו שנאמר "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל", וכשם שרביבי הטל, יורדים מלמעלה למטה, ועולים מלמטה למעלה, כך בחג הפסח, ישנה התעוררות מלמטה, והתעוררות מלמעלה, להחיות את נפשותינו. אולם לשם כך, עלינו להתעורר גם בעצמינו, להיות ראויים לאותה תחיה, ולאחריה גם תחיית המתים ממש.
נתבונן: כאשר רבי יהודה בן בתירה מבקש להוכיח את מציאותם של אנשי העצמות היבשות, הוא עומד על רגליו ואומר, אני מצאציהם, ואלו התפילין שירשתי מהם!
מה הענין המיוחד בתפילין הללו? יתכן לומר, שהרי בני אפרים חטאו, ולא שמעו בקול ה', אולם כאשר מציג רבי יהודה את התפילין שלהם, זהו סימן ברור, שהיתה בידיהם של בני אפרים זכות זו של מצות התפילין, שבזכותה זכו אמנם שעצמותיהם ירקמו עור וגידים והם ישובו לתחיה. שהרי אמרו חז"ל, שכל מי שאינו מניח תפילין, נקרא "פושע ישראל בגופו", וממילא בני אפרים, שקיימו את מצות התפילין, קיימו את מצוות ה' בגופם, והיו ראויים לחיות שוב בדרך נס.
שבת שלום ומבורך ומועדים לשמחה!