שאלה: בני רוצה להתחתן עם בחורה, שעברה גיור בחוץ לארץ, בני מסכים לכך שנברר היטב האם הבחורה יהודיה, מה עלינו לברר?
תשובה: בגמרא במסכת יבמות (דף מו.) למדו רבותינו, "גר שבא להתגייר, אינו גר עד שימול ויטבול", שכן מצינו באבותינו שכשבאו לצאת מכלל בני נח (שאר הגויים), ולהתקדש בקדושת המצוות על ידי קבלת התורה בהר סיני ולקבל פני שכינה, מלו וטבלו.
וגירות האשה נעשית בטבילה בלבד. וצריכה הגירות להערך בפני שלשה דיינים כשרים שנחשבים כבית דין, משום שנאמר בתורה (במדבר טו) "משפט אחד יהיה לכם ולגר", ואין משפט בפחות משלשה דיינים הכשרים לדון.
סדר הגירות
כשבא הגר להתגייר אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר?, אין אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (אבודים וסחופים) ומטורפים ויסורים באים עליהם? אם אמר יודע אני, ובכל זאת אני חפץ להתחבר לעם ישראל, מקבלין אותו מיד, ומלמדים אותו את עיקרי הדת, שהם מצות יחוד ה' ואיסור עבודת אלילים, ומלמדים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים לו מקצת מהעונשים של המצוות, שאומרים לו קודם שבאת למדה זו (שהצטרפת לעם ישראל) אם אכלת חֵלֶב (שהוא כמו שומן האסור באכילה) אין אתה ענוש כרת, אם חללת שבת, אין אתה חייב סקילה, ועכשיו אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה. וכן מודיעים לו שכרן של המצוות ומודיעים לו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ואומרים לו שהעולם הבא אינו שמור אלא לצדיקים והם ישראל, ומה שתראה שישראל בצער בעולם הזה, טובה היא להם, שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות העולם, שמא ירום לבבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא. ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות (יותר מדי אסונות) כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלים והם עומדים לעולם. ומאריכים איתו בדברים מעין אלו, ואם קבל על עצמו לקיים את התורה מקבלין אותו מיד, ומלין אותו, וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה. (ומאריכים עוד בענין קבלת המצוות באופן שלא נאריך כאן).
כשיבוא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל סיבות כלכליות הוא רוצה להתגייר, או לצורך שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת ישראל, ואם איש הוא, בודקים שמא הוא חפץ לישא אשה יהודיה, ואם אשה היא, בודקים שמא רצתה להנשא לאחד מבני ישראל, ורק אם לא נמצאה סיבה חיצונית לרצון להתגייר, וכשברור שבאים להתגייר מתוך אמונה ורצון לקיים את מצוות התורה מאהבה, מקבלים אותם להתגייר.
מה יש לבדוק?
מכאן לגבי השאלה שלפנינו. יש לבדוק ראשית כל, היכן היה הגיור, האם הוא נערך על ידי בית דין אורטודוכסי? (שאם היה זה גיור רפורמי, אין בו ממש). האם הדיינים שישבו בבית הדין, ראויים לכך? האם יש איזה תלמיד חכם שאחראי על מה שנעשה שם? האם היתה קבלת מצוות, והאם היא היתה כנה? או שהיתה רק מן השפה ולחוץ, כי אז, אין לקבלה הזו כל ערך. ולדוגמא, אדם שנכנס להתגייר, וכבר קודם לכן אמר, שאין כוונתו בכלל לקיים את המצוות, ולאחר הגיור מיד הלך והמשיך במעשיו, בחילול שבת וכדומה, אין לגירות שלו תוקף על פי ההלכה. (יביע אומר חלק יא יורה דעה סימן כח).
לכן עליכם לברר בעצמכם את הפרטים שכתבנו, ואם מתעורר ספק, או שבית הדין המגייר אינו מוכר, יש לפנות לאחד מבתי הדין המפורסמים בארץ, שהם יבדקו את כנות הדברים ויפסקו כהלכה.
מעשה שהיה
וזכור לנו מעשה מלפני כחמש עשרה שנה, אודות אשה אחת, שאמה התגיירה במרוקו, ולאחר מכן, נולדה לאותה אשה בת. כשעברו לאחר מכן ממרוקו לצרפת, חששו חברי בית הדין האשכנזים שבפריז, שמא הגיור במרוקו לא נעשה כהלכה, ולכן החליטו מחמת הספק לגייר שוב את האשה ואת בתה.
לאחר כעשרים שנה, גדלה אותה הבת, והכירה בחור אחד, שהוא כהן. והנה ידועה ההלכה, שאדם שהוא כהן, אינו יכול לישא אשה גיורת. אבל אשה שלא התגיירה בעצמה, אלא נולדה להורים שהתגיירו, אינה נחשבת גיורת, ולכהן מותר לשאת אותה.
מעתה, עמדה אותה הבת לפני הרב הראשי לצרפת, הג"ר יוסף סיטרוק זצ"ל, וטענה, שהיא יכולה להנשא לכהן, מפני שהיא בת של גיורת, שהרי אמה התגיירה במרוקו עוד לפני הולדתה. אולם הרב סיטרוק חשש, שאולי בית הדין בצרפת מצאו איזה פגם בגירות שנערכה במרוקו, ולכן חזרו לגייר את האם ואת בתה בצרפת, ואם כן, נמצא שהבת, היא בעצמה גיורת, ואינה רק בת של גיורת.
כאשר ראתה הבת, שהרב סיטרוק אינו ממהר לאשר את נישואיה לכהן, הודיעה לו מצידה, שאם הוא לא יאשר את הנשואין, הרי שהיא תלך לרבאי הרפורמי שיסדר לה ולחתן את הנשואין.
שלח הרב סיטרוק את השאלה לבית הדין בארץ, שיכריעו כיצד יש לנהוג. בית הדין בארץ, התבוננו בשאלה, והכריעו, שמכיון שלא ידוע לנו על פגם כל שהוא בתהליך הגיור שהיה במרוקו, אין לחוש לדברי בית הדין האשכנזי בצרפת, ויש להתיר את הבת להנשא לכהן.
אולם הרב סיטרוק, שהיה אדם בעל חושים חדים, ביקש מאיתנו, להציג את השאלה לפני מרן זצ"ל, שהוא יכריע בה כיצד יש לנהוג.
וזכורני איך שמרן זצ"ל היה יושב על כסאו, והצגתי בפניו את השאלה. מיד שאל מרן זצ"ל: מי הוא הרב שעמד בראש בית הדין במרוקו? השבתי לו מה שמו של הרב. מיד ננער מרן זצ"ל ואמר בקול רם: דע לך, שאותו רב הוחזק כפרן בבית דין, כי כמה פעמים קבלתי אודותיו עדויות בבית הדין, איך שהיה מגייר בזריזות ובאופנים חמורים ביותר על פי ההלכה, הלכך, חרץ מרן זצ"ל את הדין, "כל הגיורים של אותו רב אינם חלים בכלל, כי הוא פסול לדון, וכל מעשיו בטלים, ואין להתיר לאותה בת להנשא לכהן".
עמדתי תמה, שהרי ידוע היה מרן זצ"ל בכח ההיתר שלו, ורק לעתים רחוקות ראינוהו מחמיר כל כך, ובפרט שכבר היה מוכן פסק דין מבית דין חשוב בארץ, להקל ככל האמור. לכן הצגתי בפני מרן את פסק בית הדין בארץ, נענה מרן ואמר בזו הלשון: עוד בהיותי נשיא בית הדין, העברתי הודעה לכל בתי הדין בארץ, שעליהם לפסול את הגיורים שנערכו על ידי אותו רב, אלא שככל הנראה ברבות השנים, הלכה ונשכחה אותה הוראה. לכן למעשה, אין להתיר. ואין לנו להתחשב באיומיה של הבת, שתנשא אצל הרפורמים, כי על ידי איומים, התורה שלנו לא תשתנה חס ושלום!
קיבל הגר"י סיטרוק את תשובת מרן זצ"ל, ופעל על פיה.
וה' יתברך יזכינו להתקדש בקדושתו, להיות מובדלים וקדושים בקדושתו. אמן.
