שבת זו, שקודמת לתשעה באב, נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה שמפטירים לאחר קריאת התורה, "חזון ישעיהו בן אמוץ". וכל שלושת השבתות שלפני תשעה באב, נקראות "שלושה דפורענותא", כלומר, השלושה של הפורענות, מפני שההפטרות בכל אחת מהשבתות הללו עוסקות בתוכחות ובעניני החורבן והחטאים שגרמו לו.
והשבתות שלאחר תשעה באב, נקראות "שבעה דנחמתא", מפני שמפטירים בהם בדברי נחמה ואהבתו של ה' יתברך לעם ישראל גם כשהם בגלות. וכשהיה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל קורא את דברי הנביאים בהפטרות, שמלאים באהבת ה' לעמו ישראל, היו עיניו זולגות דמעות של התרגשות, והיה כמו נחנק בקולו מרוב דבקותו ורגישותו ואהבתו לה' ולעמו. וכל הקהל היה נענה אחריו בהתרגשות גדולה.
ובשבת זו, שהיא סמוכה ליום תשעה באב, אין לשנות שום דבר ממה שאנו נוהגים בכל שבתות השנה. הן מצד המאכלים, והן מצד השירים, והן מצד זה שאין להזכיר כלל את עניני החורבן והאבלות ביום השבת. וכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנא), שמנהג ארץ ישראל ומצרים ושאר העיירות הגדולות בטורקיה, שלא לשנות בשבת חזון שום דבר משאר השבתות. ויש להעלות על השלחן מאכלים כפי שנוהגים בכל שבתות השנה, כדי לעשות יקר וגדולה לכבוד יום השבת.
וכתב עוד מרן החיד"א, שיש שנהגו לקרוא בבית הכנסת "קינה" בחרוזים וכדומה לרגל יום תשעה באב. וכתב שאין לנהוג כן, ובפרט שהדבר נעשה בבית הכנסת, והרי זה כמו שנוהגים אבלות בפרהסיא (ברבים) בשבת, שהוא אסור מן הדין. ויש לבטל את מנהגם. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. (חזון עובדיה עמוד קנה).
ומותר לשורר בשמחה שירי קודש בסעודות השבת. שהרי אפילו בימות החול הסמוכים לתשעה באב, כבר ביארנו שאין איסור לשיר בפה, כי רק שירה על ידי כלי זמר נאסרה. ומכל מקום ביום השבת בודאי שיש להקל בזה, אפילו בשמחה גדולה, לכבוד יום השבת, כי הוא ראשון למקראי קודש.
