שאלה: מה החשיבות של השירה והמוסיקה? הרי על היהודי לעסוק בתורה ובמצוות, האם יש לשירה ערך בכלל?
תשובה: רבותינו בגמרא במסכת ערכין (דף יא.) אמרו: איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה, כי אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב. ומסבירים רבותינו, שזהו פירוש הכתוב (בפרשת הקללות): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".
והקשו רבותינו בגמרא, שאולי מה שנאמר שעלינו לעבוד את ה' "בשמחה ובטוב לבב", הכוונה מתוך שנעסוק בדברי תורה, שהתורה היא משמחת, כמו שנאמר "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", ומסבירים רבותינו, שדברי תורה נקראו "משמחי לב" אך לא נקראו "טוב לב", וטוב לב, שייך רק מתוך שירה.
כאן למדנו, על חשיבותה של השירה בחיינו. ולכן נאמר בספר מלכים, שהוצרך אלישע הנביא לשמוע קול נגינה, כדי שתשרה עליו השכינה, כמו שנאמר, "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'". וכן הסבירו רבותינו במסכת פסחים (דף סו:).
ואמרו עוד במדרש, אמר רבי לוי, הקורא מקרא בענוגו ובניגונו, עליו נאמר "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן".
גם מצאנו במסכת סנהדרין (צח:), מחלוקת בין רב ושמואל (שני גדולי האמוראים), "רב אמר: לא נברא העולם אלא לדוד, ושמואל אמר: לא נברא העולם אלא למשה". והסביר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כי דוד המלך הוא עמוד השירה, שרִוָּהוּ להשם יתברך בשירות ותשבחות (ברכות ז:). ומשה רבינו הוא עמוד התורה. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, כמו שאמרו באותיות דרבי עקיבא, לא נברא העולם אלמלא השירה, שנאמר, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ", וגם אלמלא התורה בטלו שמים וארץ, כמו שנאמר "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
עוד אמרו חז"ל, גדולה שירה שעל ידה נמחלים עוונותיהם של ישראל. ובילקוט שופטים אמרו, שבכל פעם שהוסיפו ישראל לחטוא במשך הדורות, נאמר עליהם "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'", אולם לאחר שירת דבורה, שהמשיכו לחטוא, נאמר: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה'", מדוע לא נאמר שוב "ויוסיפו"? אלא ללמדינו, שמכוחה של שירת דבורה נמחלו עוונותיהם של ישראל שחטאו עד אותו הזמן.
לכן גם מרן רבינו זצ"ל, אף על פי שלא נמצא שום ענין בעולם שהעסיק אותו מלבד עסק התורה והמצוות, בכל זאת היה חובב שירה, ובקי באופן מופלא בשירות ותשבחות, ובנגינות מורכבות, הפלא ופלא. והיה אומר, שבצעירותו, שאב יראת שמים לכל ימות השבוע, מכוח שירת הבקשות שהיה שומע בליל שבת קודש. (בספר אביר הרועים "בית מידות", בתחילת פרק שלישי, הארכנו בענין זה).
ולכן עודד רבינו מרן זצ"ל את אותם העוסקים בלימוד הצעירים את שירת הבקשות, ובפרט שמח על כך שמלמדים שירים בנוסח ובסגנון שהיה מקובל הספרדים ובני עדות המזרח.
ולסיכום: אף על פי שלכל דבר יש זמן ועת, בכל זאת, לשלימות בעבודה ה', אדם צריך להאזין מפעם לפעם לשירות ותשבחות, להיטיב את לבו בשירות ותשבחות לה' יתברך, וה' יזכינו לראות בביאת משיח צדקינו, שאז ישוררו הלויים בשיר בבית המקדש, בלחנים מופלאים שהיו באים לאחדים שבהם מכח הנבואה, ובכלי שיר שאין לנו השגה בהם, למנצח עלי השמינית, עלי עשור ועלי נבל, עלי הגיון בכינור.
