הלכה ליום שלישי כ"ז אייר תשע"ד 27 במאי 2014

התורה שבכתב והתורה שבעל פה

בשבוע הבא, (ביום רביעי ו' בסיון), יחול יום חג השבועות. ולכן מעתה נלמד בענינים השייכים ליום זה.

כל המצוות שניתנו למשה רבינו בהר סיני ביום חג השבועות, ניתנו לו עם פירושיהן, כמו שנאמר (שמות כד), "ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצוה". ופירשו בזוהר הקדוש: "התורה - זו תורה שבכתב, והמצוה זו - המשנה, שהיא תורה שבעל פה". וכן אנו מברכים כל יום בברכת התורה, "אשר נתן לנו תורת אמת", זו תורה שבכתב, "וחיי עולם נטע בתוכינו", זו תורה שבעל פה. (ש"ע סי' קלט).

כל התורה כולה, כתבה משה רבינו לפני מותו בכתב ידו, (בתרא טו.), ונתן ספר תורה אחד לכל שבט ושבט. והמצוה, שהיא פירוש התורה, והיא תורה שבעל פה, לא כתבה משה רבינו על ספר, אלא צוה אותה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל בעל פה. ומפני כך נקראת, תורה שבעל פה. ואף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה, מכל מקום לימדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים, וליהושע שהוא תלמידו.

וזקנים (כלומר חכמים) רבים קבלו מיהושע, וכל ימי השופטים קיבלו זקני דור ודור את התורה מרבותיהם ומסרוה לתלמידיהם, עד שקם שמואל הנביא (בשנת שני אלפים ת"ש), שהוא היה הראשון לנביאים, והוא קיבלה מן הזקנים, ומסרה לתלמידיו הנביאים, אשר מסרוה מדור דור עד עזרא הסופר, אשר קבל את התורה שבעל פה מאחרוני הנביאים.

ובית דינו של עזרא, הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והאחרון שבהם הוא שמעון הצדיק. (בשנת ג' אלפים תק"פ). 

והוא קבל התורה שבעל פה מכולם, וממנו קבלו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, דור אחר דור, ששה דורות, עד הלל ושמאי (בשנת ג' אלפים תק"פ).

הלל ושמאי, ותלמידיהם, ותלמידי תלמידיהם, ששה דורות עד רבי יהודה הנשיא, הם החכמים הנקראים תנאים, והם חכמי המשנה. ורבי יהודה הנשיא, הוא שאנו קוראים "רבינו הקדוש", חתם את המשנה. (בשנת ג' אלפים תתק"מ).

ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש, לא חיברו חיבור שמלמדים בו תורה שבעל פה ברבים, אלא בכל דור ודור, ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו לזכרון ראשי השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמדם על פה. וכן כל אחד רושם לעצמו מה ששמע מרבותיו, ומלמדה לאחרים על פה, ממה שקבל מרבותיו, או ממה שנתחדש להם בדינים שלא שמעום מרבותיהם, אלא למדום במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, כמו גזירה שוה. (וכמו שאמרנו בהגדה של פסח, אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא וכו', וכוונת הדברים, שלא היתה להם קבלה ברורה מרבותיהם בענין הזה, והיו חכמי ישראל חלוקים בו, עד שדרש בן זומא מהמקרא מה שדרש, וקבלו את דבריו, כי על אופן הדרשה לא היתה ביניהם מחלוקת, לפי שאת המדות שהתורה נדרשת בהם קבלו בפירוש ממשה רבינו דור אחר דור).

וכך עברה התורה בעל פה תמיד, עד ימות רבינו הקדוש, שהוא קיבץ כל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו, ושלימדו תלמידיו ותלמידיהם בכל דור ודור, וחיבר מהם "משנה", ושיננה לחכמים אחרים ברבים, עד שנתגלתה לכל ישראל.

ולמה עשה רבינו הקדוש כן ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה התלמידים מתמעטים והולכים, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות הרשעה פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלים בעולם והולכים לקצוות הארץ, לכן חיבר חיבור שילמדו ממנו ולא תשתכח חלילה תורה מישראל. ואף על פי שאסור היה לכתוב את דברי התורה שבעל פה (כמו שדרשו בגיטין ס:) מכל מקום משום "עת לעשות לה'" שחס ושלום תשתכח התורה, התיר רבינו הקדוש לעשות כן וכתב את המשניות.

וישב כל ימיו, הוא ובית דינו, ולימדו המשנה ברבים, ומגדולי החכמים שהיו בבית דינו של רבינו הקדוש, רבי חייא, רבי הושעיה, רב ושמואל, ורבי יוחנן. רב סידר ספרא וספרי, לבאר ולהודיע עקרי המשנה ושורשה. רבי חייא סידר התוספתא, לבאר עניני המשנה. וכן רבי הושעיה סידר בריתות לבאר דברי המשנה.

וכל החכמים שקמו אחרי רבינו הקדוש, בארץ ישראל ארבע דורות (כמאה וחמישים שנה), ובבבל שבעה דורות (כשלוש מאות שנה), כולם נקראים אמוראים. והם חכמי הגמרא. מראשוני האמוראים בארץ ישראל, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ומהם קבלו שלשה דורות עד שנחתמה הגמרא הירושלמית כשלוש מאות שנה אחר חרבן בית המקדש.  ובבבל, רב ושמואל, ומהם קבלו ששה דורות עד רב אשי ורבינא ותלמידיהם, שעל ידם נחתמה הגמרא הבבלית, כארבע מאות שנה אחר החורבן.

ומרב אשי למעלה, עד משה רבינו, ארבעים דורות שקבלו זה אחר זה תורה שבעל פה, במשך כאלף ושבע מאות שנה, ומשה רבינו קבל התורה מפי ה' יתברך. נמצא שכולם קבלו מפי ה' יתברך. וכל התורה שבעל פה מיד ה' ניתנה, על יד משה רבינו ע"ה. ועליה הוסיפו רבותינו כמה תקנות וסייגים שלא יבואו לעבור על דברי התורה. גם ציוו כמה מצוות מדבריהם, כמו שיתבאר. והכל בכלל תורה שבעל פה (כמו שמבואר בגמרא ביומא כח. קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "ותורותי", תורה שבכתב ותורה שבעל פה).

(ראה בהקדמת הרמב"ם להיד החזקה).

שאלות ותשובות על ההלכה

האם כל המדרשים גם נכללים בתורה שבעל פה, ומה עם הזוהר? או כשמדברים על תורה שבעל פה אז הכוונה רק הצד המשפטי דהיינו המשנה וכל מה שמלווה אותה כגון התוספתא, ברייתא, ספרא, ספרי, מדרשי הלכה ותלמודים? י"א תמוז תשע"ח / 24 ביוני 2018

גם המדרשים והזוהר הם בכלל תורה שבכל פה.

האם הגאונים חיו לאחר תקופת הראשונים? כ"ז ניסן תש"ע / 11 באפריל 2010

שלום רב!

הגאונים, ומהם רב סעדיה גאון, רב שרירא, רב אחאי ורב האי, חיו לפני תקופת הראשונים, סמוך לתקופת הסבוראים, ועד תחילת ימי הראשונים, רבינו חננאל רש"י והרי"ף. אחריהם חיו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש, הרשב"א והריטב"א, ושאר הראשונים. אחריהם חיו רבינו הטור ורבינו ירוחם, ואחריהם מרן הבית יוסף וחביריו, אחריהם האחרונים, רבינו המהרש"דם ומהרי"ט, וכן הלאה. וכל זה מבואר אצלינו בהלכה המצורפת

בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה