הלכה ליום שישי כ' טבת תשפ"ב 24 בדצמבר 2021

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמתו של

הרב אהרון סלמון ז"ל

מנכ"ל כולל קהילת "שובה ישראל" בארגנטינה
שנפטר בפתאומית במסעו בארה"ב.
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

תלמידיו שומעי לקחו

פרשת שמות

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

נאמר בפרשה: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר, וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ, וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו".

אמרו רבותינו, כשראתה בתיה בת פרעה את התיבה שטה על היאור, פתחה את התיבה וראתה בתוכה את משה. אמרו לה נערותיה, מה עולה בדעתך? הלא אביך צוה להטביע ביאור את כל ילדי היהודים! ואם יבוא אחד מן העם ולא ישמע בקול אביך, ניחא, אבל את, בתו של המלך! איך את לא תשמעי בקול אביך? חזרה בה בתיה, והחליטה להניח את משה ביאור ולא להצילו. מיד הכניס הקדוש ברוך הוא רחמנות בלבה, והיא התעוררה יותר לרחם, והחליטה להציל את משה. בא גבריאל המלאך, וחבטן, הכה את נערותיה של בתיה והרג את כולן, כולן נפלו ומתו, מלבד אחת, שנותרה ללוות את בתיה. לכן נאמר, וְנַעֲרֹתֶיהָ "הֹלְכֹת" עַל יַד הַיְאֹר, שיש בזה רמז למה שנאמר, הִנֵּה אָנֹכִי "הוֹלֵךְ" לָמוּת, שכל אלו הנערות מתו על ידי גבריאל.

"וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה", רבותינו בגמרא שאלו, הרי משה היה תינוק, ומדוע הוא נקרא "נער"? אלא שקולו היה כקולו של נער. כי משה רבינו היה עתיד ללמד שישים ריבוא מישראל את התורה, ובזמנם לא היה "רמקול", לכן חננו ה' בקול חזק מאד, ולכן נאמר "נער בוכה", שהיה קולו חזק. זהו פשטן של הדברים. (בגמרא במסכת סוטה (יב.), רבי יהודה פירש שהיה למשה קול של נער כמו שאמרנו, אמר לו רבי נחמיה, אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה שמא לא אזכה לחופתו).

אבל יש עוד פירוש:
היה רב אחד, רבי יהושע צייטלין, יש לו ספר "הגהות חדשות", ויש לי את הספר הזה. הוא נדפס לפני כמאתיים שנה. והנה הרב הזה, היה בעיר שקלוב. באותה העיר, היה מושל אחד, ושמו זוריץ', שהיה שונא ישראל, ומעת לעת גוזר עליהם גזירות קשות. היהודים מצדם, הורגלו בכל פעם להכנס אליו, ולתת בידו כסף רב, כשוחד, כדי שיבטל את גזירותיו. והנה זה הרשע, למד שבכל פעם היהודים נותנים לו כסף, ולכן הרבה לגזור על ישראל גזירות קשות. עד שפעם אחת, גזר גזירה קשה מאד על ישראל. היהודים לא ידעו מה יעשו, לכן התכנסו ראשי הקהל, בראשות הרב, להתייעץ כיצד לנהוג מעתה. אמר להם הרב, לפי דעתי, אין לתת לו עוד שוחד, אלא אני אכתוב מכתב מסודר למלכה יקטרינה, ובמכתב אפרט לה את כל פשעיו של המושל הרשע, והיא תמנה בודאי ועדת חקירה לבדוק את מעשיו, וכך נוכל להנצל מידיו של הרשע. אמרו לו ראשי הקהל, אנו פוחדים, שמא המושל יתנקם בנו אם נעשה כן, אמר להם הרב, אין ממה לפחד, אני אכתוב מכתב, והמושל כלל לא ידע על המכתב!

זה הרב, היה חכם גדול, ובקי בשפה הרוסית על בורייה. כתב הרב מכתב למלכה, בכתב יפהפה, ממש כמו פנינים, ומלא מליצות נאות, סגנון משובח, את המכתב שלח באמצעות שליח למלכה יקטרינה.

הגיע המכתב לידי המלכה, קראה אליה את ראש החצר, שהיה שמו גנרל פוטיומקין, הציגה בפניו את המכתב וצוותה עליו, למנות ועדת חקירה, שהוא יעמוד בראשה, לבדוק את מעשיו של המושל בעיר שקלוב. אך הוסיפה המלכה, רְאֵה גנרל, איזה מכתב יפה! איזו כתיבה נאה! מבקשת אני שתציג בפני את מי שכתב את המכתב בשם היהודים!

נסע הגנרל לשקלוב, מלווה בועדת החקירה המיוחדת, הלכו ובדקו היטב את מעשיו של המושל, בדקו בפנקסים, ומצאו מעשי שחיתות חמורים שנעשו על ידו של הרשע זוריץ', והדיחו אותו משררתו. לאחר מכן, בירר הגנרל מי כתב את המכתב, פנה אל הרב, וצוה עליו להתלוות עמו אל המלכה, כי היא מבקשת לראותו. הגיע הרב לפני המלכה, והחל מדבר בפניה בנחת, הסביר לה את מצבם של היהודים, אך לפתע, הרים את קולו, והחל להסביר את מצוקתם של היהודים תחת שלטונו של המושל הרשע. אמרה המלכה לרב, עד עתה דיברת כל כך בנועם, מדוע אתה צועק? השיב לה הרב, אני איני צועק! האנשים הטובים שהרשע הזה רומס אותם, הם שצועקים, והזעקה שלהם יוצאת מתוך גרוני! לכן אני צועק! שמעה זאת המלכה, מצא הרב חן בעיניה, ומינתה אותו להיות "יועץ החצר", משרה שבה החזיק, ונעשה שר וגדול ליהודים, ובעזרתה פעל רבות ונצורות למען עמו.

כך גם לגבי משה רבינו, נאמר "נער בוכה", מפני שמשה רבינו היה כולל את כל ישראל, וצעקתם היא זו שיצאה מתוך גרונו, לכן "נער בוכה", לכן נשמע קולו בחוזקה, כי היתה זו זעקה מרה של כל ישראל, לא זעקה של אדם אחד!

משה רבינו, היה אב הרחמן, היה תמיד מתערב לטובת החלשים. הנה יתרו, שהיה אחר כך חותנו של משה, היה כומר לעבודה זרה, אבל היה איש חכם ונבון, והיה מתבונן בדברים, והגיע למסקנה שכל העבודה זרה שבעולם לא שווה דבר, לכן פרש מכהונתו לעבודה זרה, והודיע לכל אנשי מקומו, כי הוא אינו משמש עוד ככומר לעבודה זרה, ועליהם למצוא להם כומר אחר. מאז, שנאו אותו בני עירו, והיו רודפים אותו, נידו והחרימו אותו. היו בנותיו רועות את הצאן, ובכל יום כשהיו באות להשקות את הצאן, היו אנשי העיר מציקים להן, "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם", ראה זאת משה רבינו, ואף על פי שהן לא היו יהודיות, ריחם עליהן, "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם", באו בנות יתרו הביתה, אמר להן אביהן, "מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם"? כי היה רגיל שבכל יום הרועים היו מציקים להן, עד שהיו מצליחות להשקות את הצאן, "וַתֹּאמַרְןָ , אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן", מה פירוש "דָּלֹה דָלָה לָנוּ"? רבותינו אומרים, שֶׁאֵלֶּה הרועים, השליכו את בנות יתרו אל אחד הבורות, ומשה דלה אותן, הציל אותן מן הבור, ואחר כך השקה את צאנן. כל כך היה רחמן, והתערב לטובת החלשות. היה רחמן מלא רחמים!

אמרו רבותינו, בזמן שהיה משה רבינו רועה את הצאן, ראה גדי אחד קטן, בן כמה חודשים, שיצא מתוך הצאן והחל לברוח, רץ משה אחריו לתפוס אותו, וכשהגיע אליו, ראה שהגדי ניגש לבריכת מים, והחל לשתות, כי היה צמא, ראה זאת משה, אמר לו, היית צמא! ציערתי אותך לחינם! לכן המתין לגדי עד שיסיים לשתות, (אולי אפילו בירך "בורא נפשות"...),  אחר כך לקח את הגדי על כפיו, אמר, מגיע לך שאני אשא אותך אחרי שציערתי אותך! אמר הקדוש ברוך הוא, אתה מרחם על צאן של בשר ודם, אתה תרעה את צאני! זו מידתו של משה רבינו, שהיה רחמן, אפילו כלפי גדי, וכן עבור בנות יתרו, שלא היו יהודיות, אבל אדם צריך להיות רחמן! זו מידה יקרה לכל מנהיג, ובפרט למנהיגם של ישראל.

אני לא פוליטיקאי, אך אומר לכם דבר אחד לשם שמים. בשנת התשמ"ט (1989), נודע לי, שבמצרים עשו ועדה של מהנדסים בכירים, והחליטו להקים כביש חדש, שתהיה הקלה לתושבי קהיר, אבל, תוואי הכביש המתוכנן היה עובר על בית הקברות היהודי, ששם קבורים גדולי עולם, וביניהם, רבי חיים כפוסי "בעל הנס". היתה סכנה שמא יפגעו בשוכני עפר. לכן לקחתי את מקלי ותרמילי, ונסעתי למצרים, והיה איתי רבי אריה דרעי. ביקשנו מהשגרירות בישראל שיודיעו במצרים שאנו באים לפגוש את נשיא מצרים, חוסני מובארק.

נסענו, והנשיא קיבל אותנו בכבוד מלכים, אמרו לו שאני הייתי ממלא מקום הרב הראשי במצרים עשרות שנים קודם לכן. ישבנו והסברנו לו, שיהיה כאן בזיון לשוכני עפר, (הנשיא אמר, והלא בירושלים אני שומע שעיריית ירושלים בונה על קברים, אם כך מה תרצו ממני? אמר לו רבי אריה דרעי, אדוני הנשיא, ראשי עיריית ירושלים, אשכנזים, ואילו אתה ספרדי, וכבוד הרב הוא הרב של הספרדים, לכן עליך לשמוע בקולו...), שמע הנשיא את כל בקשותינו, והסכים, אמר, ששינוי תוואי הכביש יעלה הון תועפות, אך לכבודינו הוא מסכים לשמור על בית הקברות. דיברנו איתו עוד דברים סודיים, שאני לא יכול לספר, ועל כל בקשותינו נענה בראשו והסכים. כל מה שהבטיח, קיים! אחרי שסיימנו, באנו לצאת, אמר הנשיא, הוציאו כל איש מעלי, ונותרנו רק אנו איתו, אמר לי הנשיא, אדוני הרב, תברך אותי, אני מאמין בברכה שלך! שמתי ידי על ראשו, ובירכתי אותו, "יהי רצון שתאריך ימים על ממלכתך", וברוך ה' הברכה התקיימה, כי הוא מלך במצרים יותר משלושים שנה. ובמצרים זהו דבר נדיר שימלוך מישהו כל כך הרבה שנים. ברוך ה', הברכה התקיימה.

האיש הזה, מובארק, הביא כבוד למצרים, מנע מלחמות, היה שוחר שלום ואוהב ישראל, לכן כעת, שהוא נפל, אני מתפלל לה' שיציל אותו מיד שונאיו, ויטע בלבם של השופטים, שמשום הכרת הטוב, יפסקו את דינו לטובה, ויוציאו אותו זכאי. ועוד אני מתפלל שיהיה בריא. מצוה להתפלל על כל אוהבי ישראל, על מי שנוהג ברחמנות! (ברכת מרן זצ"ל כידוע התקיימה, שמעל לדרך הטבע, פדו את הנשיא מגזר דין מוות, והוא מת בכבוד ובשלוה במצרים).

נחזור לפרשה, משה רבינו, היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כמו שאמרנו, ומדתו הראשונה מידת הרחמים, שעלינו לנהוג בה כלפי כל בריאה בעולם, וכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים.

שבת שלום.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה