הלכה ליום שישי ט"ו כסלו תשפ"ב 19 בנובמבר 2021

ההלכה מוקדשת להצלחת ילדינו

דוד בן צפורה ואחינעם בת צפורה

שה' יתברך יאיר נרם, יזכו לגדול לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים

הוקדש על ידי

בני המשפחה

פרשת וישלח

מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו, הרב יעקב ששון הי"ו

נקרא בפרשת השבוע, לפני פגישת יעקב ועשו: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ", פחד יעקב אבינו מהפגישה הצפויה לו עם עשו הרשע.

אמרו רבותינו, לשלושה דברים התכונן יעקב אבינו, לתפילה, לדורון ולמלחמה. תפילה, היא התפילה שהתפלל להקדוש ברוך הוא, "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו". ומדוע אמר "מיד אחי מיד עשו", וכי היו לו עוד אחים? היה אומר "מיד אחי", ודי בזה. אלא מכאן למדו בזוהר הקדוש, שהמתפלל, צריך שיפרש את דבריו בצורה ברורה, אפילו כאשר אי אפשר לפרש את הדברים בצורה אחרת, צריך לומר דברים ברורים. ומדוע? מפני שאף על פי שהקדוש ברוך הוא בודאי מבין את הכוונה בתפילה, אבל לעתים, אין האדם ראוי לכך שהקדוש ברוך הוא בעצמו יקבל תפילתו, והמלאכים, הם שמקבלים את התפילה ומגישים אותה לפני ה' יתברך. ואלו המלאכים, עלולים שלא לפרש את התפילה באופן הנכון, לכן יש לדבר בצורה ברורה.

ומובא בענין זה מעשה בחסיד אחד, שהיה הולך בדרך, והיה עייף ויגע מאד מקושי ההליכה במדבר שממה. נשא עיניו והתפלל, ריבונו של עולם! יהי רצון מלפניך שתזמן לי כאן איזה חמור אחד! לא חלפה שעה, והנה עבר במקום ההוא שר אחד, והיה רוכב על אתונו, ולפתע המליטה האתון עַיִר (חמור קטן), התבונן השר ואמר, מה אעשה איתו כעת? לפתע ראה את היהודי, קראו אליו, אמר לו, בבקשה, קח את החמור הזה איתך! אמר החסיד, הנה התקבלה תפילתי, קיבלתי חמור באמצע המדבר, אך אני כיוונתי לחמור שאני ארכב עליו, ולא שארכיבנו על כתפי! למדנו, שעל האדם לבטא היטב את דבריו, כדי שתתמלא משאלת לבו באמת.

נחזור לענינינו, יעקב אבינו, הכין עצמו לשלושה דברים. תפילה, כפי שאמרנו, דורון, הכוונה למתנה, כמו שנאמר, "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים" ועוד ועוד, וכן הכין את עצמו למלחמה, אמר, "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", אני אלחם בו כדי להציל את שארית הפליטה! כך אמר יעקב בלבו, שעל פי הנהגתו של עשו, יתנהג הוא, אם יחפוץ בשלום, יתן בידו דורון, ואם יחפוץ במריבה, ילחם עמו.

"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ", נתן הקדוש ברוך הוא דעת נכונה לעשו הרשע, ויפול על צוואריו וישקהו, אמרו רבותינו, מעל המילה "וישקהו", יש בתורה נקודות, ומה באות לרמוז הנקודות הללו? אלא "וישקהו" ראשי תיבות, "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי", נזכר עשו באותה שעה איך שלקח ממנו יעקב את הבכורה, ובא לנשוך את צווארו של יעקב, ונעשה צווארו של יעקב קשה כמו שַׁיִשׁ, ונשברו שיניו של אותו רשע.

על כל פנים אנו למדים, מכל המעשים הללו, מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים, כל מה שהתפלל יעקב אבינו באותם זמנים, הכל היה לדורות, וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, נשא עיניו אל הדורות הבאים, וראה מה שיעשו זרעו של עשו הרשע לעם ישראל, והתפלל עליהם, והכל רמוז וטמון באותן התפילות, הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד, ראשי תיבות, המ"ן, ראה יעקב איך שיעמוד המן הרשע שהוא מזרעו של עשו, כדי לכלות את ישראל, והתפלל על בניו שיצילם ה'. על זה נאמר, וירא יעקב מאד ויצר לו, שהצטער בצרתם של ישראל.

אבל רש"י מביא פירוש נוסף, "וירא יעקב מאד ויצר לו", וירא יעקב, שמא יהרג, ויצר לו, שמא יהרוג. שלא רצה יעקב להרוג אחרים. ולכאורה יש להבין, וכי מה איכפת לו ליעקב אם יהרוג את עשו הרשע? הרי אמרה התורה, הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, ואדרבה, ידע יעקב מה יצא מעשו, איזה צרות יתגלגלו ממנו לעם ישראל, אם כן אדרבה, היה עליו לשמוח במיתתו של עשו, ומדוע היה צר שמא יהרוג את עשו?

אלא אמרו רבותינו, רבקה אמנו, היתה בעלת רוח הקודש, ולא הוציאה דבריה לבטלה, הגמרא במסכת סוטה (דף יד.) מספרת, כשאמרה שרבקה ליעקב "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד", נזרקה בה רוח הקודש, ראתה רבקה שעתידים עשו ויעקב למות בזמן אחד, לכן היה צר ליעקב, שאם יהרוג את עשו, הרי גם הוא ימות באותו יום. לכן לא רצה להמית את עשו.

אמרו משל על זה, מלך אחד, היה לו חכם אחד, איצטגנין, חוזה בכוכבים, וכל דבר שהיה מגלה על פי הכוכבים, באמת היה מתקיים. פעם אחת, נכשל אותו חכם, ועבר איזו עבירה נגד המלך, ושפטו אותו ודנו אותו למיתה. לפני שהוציאוהו להורג, קרא לו המלך, אמר לו, צא והסתכל בכוכבים, ואמור לי מה אתה רואה! יצא החכם, וראה כי באמת אחת דתו להמית. חזר אל המלך, אמר לו, אדוני המלך, צר לי מאד, אני מצטער מאד, ולא על חיי אני מצטער, כי מה אני ומה חיי, אלא שראיתי שיש קשר מיוחד בין הכוכב שלי לכוכב של אדוני המלך, ואם אני מת היום, אתה מת מחר! שמע זאת המלך, ופחד, לכן דחה את גזר הדין לזמן בלתי מוגבל!

כך יעקב אבינו, לא רצה להמית את עשו הרשע. וכך מספרים רבותינו, שכאשר באו בניו של יעקב לקבור אותו במערת המכפלה, בא לשם עשו וכל חבורתו, "אלוף עמלק אלוף גיהנם", כולם באו, והחל עשו מערער, מדוע אתם באים לקבור כאן את יעקב? אמר להם, הרי במערה קבורים ארבעה זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ולא נותרו אלא שני קברות פנויים, אחד עבור יעקב ואחד עבורי, עבור עשו! בא יעקב, וכבר קבר בחלקו את לאה, נמצא שעתה אין לו עוד זכות קבורה במערה, והקבר הבודד שנותר שייך לי! כך טען עשו.

קם יהודה, שהיה גבר מגוברין, אמר לו לעשו, מה אתה מקשקש? הרי מכרת לאבינו את הקבר הזה, כמו שנאמר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר "כָּרִיתִי" לִי, שהעמיד יעקב לעשו כרי (ערימה) של זהובים כדי שימכור לו את חלקו במערה, ועשו הסכים ואמר, מה איכפת לי היכן יקברוני? השיב עשו ליהודה, "לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם", לא היתה מכירה כלל! אמר לו יהודה, והרי יש בידינו שטר, שמעיד על כל המכירה! אמר לו עשו, היכן השטר? ראה יהודה ששכחו האחים את השטר במצרים, פנה אל נפתלי, שהיה "איילה שלוחה", קל רגליים, אמר לו, רוץ מהר למצרים, והבא אלינו את השטר! הניחו האחים את ארונו של יעקב על הקרקע, ראה זאת חושים בן דן, שהיה חרש, שאל, מה אירע? הצביעו לו על עשו, ורמזו לו כי הוא מעכב את הקבורה, הכה חושים את עשו מכה גדולה, ובא יהודה והוסיף מכה על מכתו, ותיכף נחתך ראשו של עשו הרשע והתגלגל לתוך המערה. כך באמת בסופו של דבר, מתו יעקב ועשו ביום אחד. לכן יעקב אבינו אמר, אם אני אהרוג אותו, הרי אני מזומן אחריו. לכן "ויצר לו".

כמו שאמרנו, וישא יעקב עיניו, ופירשו במדרש, שעיניו הביטו למרחוק, לכל הדורות, ואמרו שהוריד יעקב דמעות, ובכה לפני ה' יתברך, שיציל את עם ישראל, יחוס על שארית הפליטה שלא יאבדו. והקדוש ברוך הוא קיבל תפילתו, כמו שנאמר, "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", אלוקי אברהם לא נאמר, אלא אלוקי יעקב, כי הוא שהתפלל למען ישראל בדורות הבאים, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

"אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק", מי זה הרשע? זה היטלר ימח שמו וזכרו, כבר עמדו חיילותיו באל עלמין, שלח הרשע את חייליו לכבוש את המזרח התיכון. אני זוכר, כשאני הייתי במצרים, ראיתי בנינים אדירים חרבים, מההפצצות של הגרמנים שהיו יותר מעשר שנים קודם לכן, בנינים שלימים הרוסים, וכל יושביהם קבורים תחתיהם, ובמשך עשר שנים עוד לא הספיקו המצרים לבנותם מחדש. היה כל כך קשה. ובזמן המלחמה, היינו כולנו בארץ ישראל בסכנה גדולה, ידענו, אם יבוא הרשע הזה לארץ ישראל, מה נוכל לעשות? לאן נלך? היינו עוברים ב"שוק אל עטרין" בעיר העתיקה, והיו יוצאים הערבים והערביות מפתח החנויות שלהם, והיו אומרים לנו, "תיכף יבואו הגרמנים, אנחנו נשחט אתכם ונקח את כל הממון שלכם"! כך היו אומרים לנו!   

הם היו שמחים ומצפים מתי יגיעו הגרמנים. היה מצב קשה מאד. אני זוכר באותו הזמן, היה רבי יעקב עדס, הר"מ שלנו בישיבת פורת יוסף, לקח את כל בני הישיבה לכותל המערבי, והוא היה שליח ציבור, שפך שם דמעות כמו נחל! אי אפשר לתאר את הבכיות שהיו שם! "עשה למען שמך, עשה למען אמיתך, עשה למען תורתך", הוא היה בוכה, וכולנו בוכים יחד איתו, היינו צפויים לסכנה גדולה, וממש הרגשנו, אין דבר אחר שיכול להציל אותנו חוץ מתפילה! בכינו בדמעות שליש! ומן הצד השני, היה רבי זלמן סורוצקין, לקח עמו את בני הישיבות האשכנזים, ועמד גם הוא שליח ציבור, וכולנו בכינו יחד בכיה גדולה. וממש נעשה לנו נס גדול, שתיכף ומיד אחר כך, שלח היטלר מברק לגנרל שלו, רומל ימח שמו, וצוה עליו לעזוב הכל ולהתייצב למלחמה נגד רוסיה. ושם הרגו אלה באלה, מליונים נהרגו שם! ובסוף נחלו מפלה גדולה!

"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ", התפילות הללו של יעקב אבינו, התפילות של רבי יעקב עדס, שגם הוא היה שמו יעקב, עמדו לנו, "הצילני נא מיד אחי ומיד עשו", "לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי לעולם חסדו".

שבת שלום!

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה