הלכה ליום שישי כ"א חשון תשפ"ה 22 בנובמבר 2024

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה במהרה עבור

אלחנן רפאל ישראל בן זיוה ג'קלין הי"ו

הוקדש על ידי

חבריו

פרשת חיי שרה

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

נקרא בפרשת השבוע: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".

אברהם אבינו עליו השלום, היה זקן, "בא בימים". מה פירוש הדבר "בא בימים"? יש זקנים, שמאבדים את הזמן שלהם, אין להם כבר כל כך כח, אין להם ישוב הדעת, לכן מה עושים? הולכים ומשחקים שש בש, או שיש להם איזו מחרוזת שמגלגלים אותה. זה חבל! אברהם אבינו היה זקן בן מאה שבעים וחמש שנה, וכל השנים הללו, כל הזמן, היה עוסק בתורה! כל ימיו באו בחשבון של תורה ומצוות, ואפילו יום אחד לא הלך לאיבוד!

מספרים, מעשה: היה רב אחד, שהתקבל לכהן כרב בעיר גדולה, עיר חשובה, עִיר שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים. בבואו אל העיר, חלקו לו כבוד גדול, ערכו לכבודו "הכתרה". למחרת ההכתרה, אמר הרב, רצוני ללכת לבקר בבית העלמין, בבית הקברות של העיר. זו הרי עיר של חכמים ושל סופרים, ובודאי בבית העלין קבורים גדולי הרבנים שכיהנו שם לפניו! אמרו לו ראשי העיר, בכבוד, נלווה את כבוד הרב ונקח אותו לבית העלמין.

בבואו לבית העלמין, התבונן הרב על המצבות, והנה להפתעתו הוא רואה, שכל בני העיר מתו בקיצור ימים ושנים! על מצבה אחת נכתב שהנפטר חי שמונה עשרה שנה, לשני כתוב עשרים שנה, לשלישי עשרים וחמש שנה, וכן על זו הדרך, לכל היותר עשרים ושמונה שנה! כולם נפטרו צעירים! נבהל הרב, שאל את הסובבים אותו, מה זה? הרי הייתי בעירכם, וראיתי אנשים עם זקנים לבנים, אם כן כיצד זה שאני רואה שכולם כאן נפטרו צעירים?

השיבו לו בני העיר: כבוד הרב, בעירינו, אנו כותבים על המצבות את החיים של האדם "נֵטוֹ" ולא את החיים שלו "בְּרוּטוֹ"! תמה הרב, מה זה? וכי יש כאן מס הכנסה על החיים? מה קורה כאן? הסבירו לו, בעיר שלנו, יש מנהג, כל אדם מנהל פנקס, ובפנקס הוא רושם מידי יום, כמה זמן השקיע בעבודת ה'. לדוגמא, הוא התפלל שחרית שעה אחת, אחר כך למד שעה, אחר כך מנחה וערבית עוד חצי שעה, ושוב למד דף יומי שעה אחת, נמצא שמעשרים וארבע שעות הוא רושם שלוש וחצי שעות! וככה נוהגים בני העיר מידי יום. ובסוף כל חודש, עושים "סיכום", ובדרך כלל יוצא לכל אדם שבכל חודש הוא חי ארבעה או חמישה ימים. מי שלומד הרבה, יכול לצאת לו ששה ימים. מה שהוא רושם, זה נקרא "נטו", וכשמגיע לאריכות ימים ושנים, עורכים עבורו "סיכום", בשנה אחת, חי חודשיים, וככה סך הכל בכל ימיו עשרים וחמש שנה!  ואדרבה, אם יגיע לעשרים וחמש שנה, זהו סימן שאותו אדם היה מתמיד! ומדוע אנו עושים כן? כי מה איכפת לנו בכל שאר הזמן שאותו אדם אכל וישן? הרי גם הבהמה אוכלת וישנה! האם לזה נוכל לקרוא חיים? האם את הזמן הזה שהלך לאיבוד נוכל לכתוב על גבי המצבה? הרי במצבה לא ראוי שנכתוב אלא דברים שהם רוחניים, ולא דברים בטלים!

כך אברהם אבינו עליו השלום, כל ימיו, מאה שבעים וחמש שנה, הכל "נטו", כל ימיו היו מלאים, כי לא היה אפילו רגע אחד שהסיח אברהם אבינו את דעתו מהבורא יתברך!

והנה כאשר בא הקדוש ברוך הוא ומספר בשבחו של אברהם, מה הוא אומר עליו? "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", הקדוש ברוך הוא צופה ומביט, והוא מדבר אל אברהם אבינו, ומשרה שכינתו עליו, ואברהם עם כל תכונותיו המיוחדות, במה מוצא ה' יתברך שבח מיוחד לאברהם? בכך שחינך את בניו ואת המקורבים אליו, לשמור את דרך ה', אברהם אבינו מסר את חייו לחנך בני אדם ולקרבם, כדי שכולם יכירו את הקדוש ברוך הוא, וזהו השבח הגדול לאברהם, שעליו אמר ה', "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו".

אך מה פירוש הדבר שנאמר, אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו"? לכאורה המילה הזו מיותרת, יכול היה לומר, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ושמרו דרך ה'. לשם מה נכתב "אחריו"?

 הנה רבותינו אומרים, שמי שקורא קריאת שמע בלי תפילין, בלי ציצית, הרי זה כמעיד עדות שקר בעצמו. מדוע? כי בקריאת שמע נאמר, "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", וכן נאמר "ועשו להם ציצית", והנה זה האדם, בשעה שהוא קריאת שמע, אין לו ציצית, אין לו תפילין, אם כן הוא נחשב כמעיד עדות שקר! ובדיוק כך, אדם שמחנך את בניו ובנותיו בבתי ספר חילוניים, גם הוא מעיד עדות שקר בעצמו, שהרי הוא אומר בקריאת שמע, "ושיננתם לבניך", והוא, לא רק שלא משנן לילדיו את התורה, אלא להיפך, שולח אותם לחינוך חילוני! חינוך כזה שלא ידעו מה זה פסח, מה זה פורים, מה זה כיפור, ואפילו פסוק של קריאת שמע לא לומדים שם!  לכן גם תפלתו של אדם כזה היא תועבה, ועליו להזדרז לשוב בתשובה, ולהכניס את ילדיו למוסדות של תורה, ואז, נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו מלמד את בניו תורה, כי המלמדים בבתי הספר הם שליחים שלו ללמד את ילדיו תורה.

וכעת נשוב למה שנאמר, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו", ושמרו דרך ה', אנו זוכרים, כאשר באו אנשים מעדות המזרח, עלו מחוץ לארץ בימי העליות לארץ ישראל, היו צריכים לרשום את ילדיהם לבתי ספר חילוניים, כי אז היו פקידים רשעים, שמינה אותם בן גוריון, והם היו עומדים בכל התוקף שכולם ישלחו את הילדים לבתי ספר חילוניים, וכל מי שהיה רושם את ילדיו לחינוך תורני, לא היו נותנים לו תעודה של מפא"י, (פנקס אדום), וכל אדם שלא היתה לו תעודה של מפא"י, לא היה יכול להשיג עבודה, והיו ממש רעבים ללחם. מי שלא שולח לבית ספר חילוני, לא תהיה לו פרנסה! כך היה!

אך בכל זאת, הרבה מהילדים של העולים, כבר טעמו בחוץ לארץ את טעמה של התורה, היתה שם אוירה של יראת שמים, היתה להם דרך ארץ, הם רחשו כבוד כלפי הורים שלהם, ולכן, אף על פי שלמדו בבתי ספר חילוניים, בכל זאת, כאשר האב היה מגיע לביתו בליל שבת מבית הכנסת, הבנים שלו, אף על פי שכבר היו גדולים, בני שמונה עשרה, עשרים, בכל זאת, כאשר אבא נכנס הביתה, הוא אומר, "שבת שלום"!, והם כולם משיבים לו בכבוד, "שבת שלום! שבת שלום אבא"! ואז האבא נגש לעשות "קידוש", ובניו כולם, מוציאים את הכיפה מהכיס שלהם, נעמדים לקידוש, ולאחר מכן מנשקים את ידו של אבא, אחר כך היתה סעודה, היו אוכלים ושותים, ולאחר הסעודה, האב היה יוצא מביתו, שהרי הוא צריך לשמוע דרשה, ויש דרשה בפורת יוסף בשעה עשר בליל שבת! לכן הוא יוצא לשיעור. וכשהוא יוצא, הוא אומר, "שבת שלום"! ובניו משיבים לו, "שבת שלום, שבת שלום אבא"!, והוא יוצא לדרכו. והם מסתכלים אחריו, רואים שהתרחק כבר ועבר את הרחוב, תיכף ומיד, אחד פותח את הרדיו, השני מוציא נרגילה, וכולם מעשנים סיגריות, והם יודעים, בשעה אחת עשרה אבא כבר יסיים את השיעור, לכן, לפני חזרתו הביתה, הם פותחים את כל החלונות, כדי שאבא לא יריח "קְטֹרֶת זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה", והם יושבים וקוראים, האחד, "מוסף ידיעות",  והשני, "מוסף מעריב", יושבים בשקט, עושים את עצמם ילדים טובים! הגיע אביהם, אומרים לו, "שבת שלום אבא"! יש להם דרך ארץ, יותר טוב מכלום.

אבל על אברהם אבינו נאמר, ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו "אחריו", גם אחריו, גם כשהוא כבר לא בבית, אפילו "אחריו", ואפילו "אחרי אחריו", אחרי שהוא עוזב את העולם, עדיין יש לבניו יראת שמים, הם קיבלו חינוך טוב של תורה ויראת שמים! זה מה שנאמר "למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו"!

אבל בעוונות הרבים, מי ששם את בניו ובנותיו בבתי ספר חילוניים, עליו נאמר, "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת", עם אחר ממש, לא תורה, לא מצוה, שום דבר! יוצאים שורש פורה ראש ולענה! אשרי אדם ששומר את דרכיו של אברהם אבינו! של האבות הקדושים, ומקיים בעצמו, "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ", ילמדו תורה, וילכו מחיל אל חיל! "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'"!

התבוננו! הרי אברהם אבינו כמה מעלות נפלאות היו לו! כמה סגולות היו בו! היה איש חסד! הוא יושב בצל השכינה, ורץ לקראת שלושה ערבים שנראו לפניו, חבשו על ראשיהם כאפייה ועקאל, והוא חשב שהם ערבים, ומה לא נתן להם? ומבקש מהם שיכנסו בצל קורתו, כאילו הם עושים לו טובה שהוא מארח אותם! כמה אהבת הבריות היתה לאברהם אבינו! ובכל זאת, ה' משבח אותו בעיקר במעלה הגדולה הזו, שחינך את בניו כראוי! אשרי מי שהולך בדרכיו של אברהם אבינו!

שבת שלום!

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה