הלכה ליום שישי י"א תשרי תשפ"ב 17 בספטמבר 2021

פרשת האזינו

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל

בפרשת השבוע נקרא את השירה הנפלאה שאמר משה רבינו עליו השלום, אדון הנביאים, לפני פטירתו מן העולם, כאשר הגיעה לשיא השלימות האנושית שהיתה מעולם. וזו היא "שירת האזינו", אשר עמקו סודותיה מאד מאד.

בטרם החל משה את דבריו, נשא עיניו ואמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ", כלומר, מרוב חשיבותה של השירה, אמר משה, שיאזינו לו השמים, ותשמע אותו הארץ, וכל זה מרוב שהפליא בדברי שירתו לה' יתברך.

אך הדבר קשה, שהרי נאמר, "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ", כלומר, ממידת דרך ארץ, שהאדם לא יהלל וישבח את מעשיו, אלא אחרים יעשו כן, ואילו כאן, משה רבינו, העניו מכל אדם, דוקא הוא מתפאר כביכול, ואומר לשמים ולארץ שיאזינו לדבריו. אלא שמטעם זה, המשיך משה ואמר, "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו", כלומר, אין השבח המיוחד בשירתי, מצד מה שאני אומר שירה נפלאה, אלא מצד זה שאני בא לשבח את ה' יתברך, ולו נאה ולו יאה לשבח, לכן, האזינו השמים ואדברה! הבו גודל לאלוקינו!

וכאן למדנו מוסר גדול, שכאשר יבוא מי שיהיה, להשמיע דברי תורה, ראוי הדבר ונכון מאד, להאזין לדבריו, כמו שאמרו רבותינו, "קבל האמת ממי שאמרה", וכן אמרו משל על זה, שדוקא את הבגדים היקרים ביותר, תופרים מבד משי, שנעשה על ידי תולעים קטנות שמייצרות את סיבי המשי. וכן אמר דוד המלך עליו השלום, "מכל מלמדי השכלתי", בלי להביט כלל, אל האיש הדובר, מי הוא.

וכן ראינו אצל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה חכם הלמד מכל אדם, והיה מעיין אפילו בספרי מחברי זמנינו, ומאזין בקשב לדברי תלמידיו, אפילו הצעירים ביותר, כי לפעמים נר קטן מדליק אור גדול, ולא חשב, מי הוא זה הצעיר שיוכל בכלל לשאת ולתת לפני? אלא תמיד היה פתוח לשמוע דברי אחרים, ואם אמרו דבר נכון, היה מקבלו בסבר פנים יפות. (בספר אביר הרועים – בית מידות, שזכינו להוציא לאור עולם בימים אלה, הבאנו עובדות מפליאות ממדה זו של מרן זצ"ל).

עוד אמר משה רבינו: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב", כלומר, שיהיו דברי מתקבלים בצורה יפה, כפי שהמטר והטל מתקבלים יפה. ורבותינו הראשונים אמרו, "דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים אֶל הַלֵּב", שכאשר הדברים יוצאים באמת מעומק לבו של האדם, הם מתקבלים גם על דעתם של האחרים המאזינים לו.

ובספר שער בת רבים הקשה, שהרי ראינו שהנביאים, ירמיה וישעיה ואחרים, הוכיחו את ישראל, ובודאי יצאו דבריהם מן הלב, ולא הועילו בדבריהם כלל, שהרי ישראל לא קיבלו את הדברים. איך יתכן הדבר? וכן אנו רואים בעינינו, שלפעמים עומד אדם צדיק גמור להוכיח את הציבור, לדוגמא בענין חינוך הילדים, והרבה אנשים לא מתייחסים בכלל לדבריו. איך יתכן הדבר? והרי דבריו יוצאים מן הלב?!

אלא הענין בזה, בדרך משל, שיש לפעמים תרופה יקרה מאד, שיכולה להועיל לחולה במחלה אנושה, שיוכל לחיות עוד כמה שעות, ויוכל על ידי זה לצוות לביתו אחריו. והנה אירע פעם, שהיה אדם אחד גוסס ונוטה למות, ושלחו אל הרופא הגדול, שימכור להם את התרופה הזו ביוקר רב, והלה אמנם נעתר, קיבל את התשלום ושלח את התרופה, אך כשנתנו אותה לחולה, הוא לא קם ולא זע, והתרופה לא הועילה בכלל. שלחו אל הרופא, למה רימיתנו? התרופה שלך אינה שווה דבר!

בא הרופא בעצמו לראות את החולה, והנה הוא רואה שהחולה כבר מת מזה כמה שעות. אמר להם הרופא, שוטים שבעולם! וכי אני יכול להחיות מתים? התרופה שלי מועילה רק לאדם שעוד יש בו רוח חיים, אבל אדם שמת לגמרי, אין לי מה לעשות איתו!

כן הדבר הזה, אדם שיש לו מחלה רוחנית, שהוא מלא בעבירות קשות, לפעמים עוד יש לו תקוה, ואפשר להשפיע עליו, אך לפעמים, מרוב גודל העוונות, אדם זה נחשב ממש כמו מת, כמו שאמרו רבותינו, רשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן מה שאמרו דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, זה שייך דוקא באדם שעוד יש בו לחלוחית של אמונה וחיות רוחנית, אבל מי שהתרחק לגמרי, ולבו נעשה כמו אבן מרוב תאוותיו ועוונותיו, אדם כזה, אין לו עוד תקנה, ואי אפשר להשפיע עליו דבר.

לכן אמר משה רבינו, יערוף כמטר לקחי, כשעירים עלי דשא, וכרביבים עלי עשב, לא על אדמה יבשה לגמרי, אלא על עשבים, שעוד יש בהם לחלוחית, הם עשויים לקבל את המטר, ולגדול מכוחו עוד הרבה.

אולם באמת שכמעט בכל נפש יהודי, יש ניצוצות של קדושה, שלפעמים בזמן מן הזמנים, ניתן להפיח בהם רוח, ולהבעיר בלב, רשפי אש שלהבת יה. ובפרט בזמני שמחה, כמו ימי חג הסוכות אשר לפנינו, שבאים אחרי הימים הנוראים, הלא היא עת שמחה, וכולם כביכול, מפוייסים ונוחים לקבל מוסר ויראת שמים, זהו זמן מתאים וראוי מאד, עם פתיחת השנה החדשה, להתחזק ולהוסיף באמונה בה' יתברך, ונזכה להתדבק בו ולעשות רצונו כרצונו. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה