הלכה ליום שישי י"ז סיון תשפ"א 28 במאי 2021

פרשת בהעלותך

מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל

נאמר בפרשה: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".

לכאורה, לשון הפסוק אינה מדוייקת, כי היה צריך לומר, יאירו ששת הנרות, ולא שבעת הנרות. ומדוע? מפני ש"המנורה", הכוונה היא לקנה האמצעי של המנורה, שהיה מגוף המנורה, (כמו שאמרו במסכת מנחות), וכל הנרות מימין ומשמאל, היו מכוונים ונוטים אל אמצע המנורה, אל הנר האמצעי, נמצא אם כן, שמול פני המנורה, היו מאירים ששה נרות, ולא שבעה!

אלא הסבר הדברים הוא, שבשעה שנחנך בית המקדש, שם הקדוש ברוך הוא שני כהנים גדולים. אהרן הכהן למטה, והמלאך מיכאל השר הגדול למעלה, וכמו שרמוז בפסוק, "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם", "נראה", הם אותיות "אהרן", ו"אליכם", הם אותיות מיכאל. ששניהם נתמנו כהנים גדולים, זה בבית המקדש בעולם הזה, וזה בעולמות העליונים.

וכך תמיד, "ירושלים של מטה, כנגד ירושלים של מעלה", ומיכאל השר הגדול מקריב בכל יום ויום קרבנות בבית המקדש של מעלה, והוא מקריב כבשים של אש, ועל זה אנו מתפללים בכל יום, "רְצֵה ה' אלוקינו בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן", כי מה כוונת הדברים "ואישי ישראל", הרי אין לנו קרבן אישים בזמנינו? אם כן על מה אנו מתפללים שיתקבל ברצון? אלא הכוונה היא, על הקרבנות שמקריב מיכאל, שאנו מתפללים שיתקבלו ברצון לפני ה' יתברך.

למדנו אם כן, שכל מה שעושים למטה, נעשה גם למעלה, וגם המנורה שהיה מדליק אהרן, היה מדליק אותה עם כל הכוונות העמוקות והנוראות שהיה מכוין, ובאותה שעה היה מסתכל למעלה, ומכוין, כי אלו השבעה נרות, הם כנגד שבעת הנרות שלמעלה, שהיה מכוין אהרן היטב, לתקן את שורשה של מצוות הדלקת הנרות במקום העליון.

וכן מה שנאמר בהמשך, "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" וכו', ומפרש רש"י: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא שִׁנָּה". ולכאורה הוא דבר תמוה, וכי זהו שבחו של אהרן? שלא שינה ממה שה' ציוה עליו? וכי מדוע בכלל שישנה?

אלא החידוש הוא, שבשעה שלימד משה רבינו את אהרן כיצד להדליק את הנרות, לא מסר לו את כל הכוונות והסודות שיש במצוות הדלקת הנרות, שנמסרו לו מפי ה' יתברך, מפני שחשש משה רבינו, שמא אהרן אינו ראוי כל כך ללמוד את הסודות והכוונות הללו. אבל אהרן הכהן בצדקתו וקדושתו, זכה לכוין מעצמו לכל הכוונות שנמסרו למשה רבינו מפי ה', ועל זה אמרו, "מלמד שלא שינה", שאף על פי שלא מסר לו משה את הכוונות, בכל זאת הוא לא שינה ממה שאמר ה' למשה, כי בקדושתו הצליח להשיג את כל הכוונות בעצמו.

מרן הרב חיד"א בספר שם הגדולים כתב, שבגמרא במסכת קדושין (דף ע.), מוזכר שֵׁם קדוש בן ארבעים ושתים אותיות. ורש"י בפירושו כותב, "שם בן ארבעים ושתים אותיות – לא ידעתי מהו". אולם באמת, רש"י ידע מהו אותו שם, אלא מפני שחשש, שהרי לא כולם ראויים ללמוד שם כזה, ויתכן שישתמשו בו שלא כהוגן, לכן הסתיר את הדבר, וכתב שאינו יודע מהו.

כאשר היה רש"י זקן בשנים, היה לומד לפניו נכדו, הרשב"ם, רבינו שמואל בן מאיר, שהיה בנה של בתו של רש"י. והיו יושבים ולומדים גמרא. הגיעו לסוגיא במסכת קדושין, שאל רבי שמואל את סבו, רש"י, סבא, מהו שם בן ארבעים ושתים אותיות? אמר לו רש"י, גם אני איני יודע. מפני שחשש רש"י, שמא נכדו, רבי שמואל, אינו ראוי כל כך שיגלו לו את השם הזה, לכן העלים ממנו את הדבר.

לאחר זמן, נפטר רש"י. ובבואו לפני בית של מעלה, עשו עמו דין וחשבון, וכך אמרו לו, מדוע מנעת בר? מדוע מנעת טובה מנכדך רבי שמואל? למה לא מסרת לו את השם בן מ"ב אותיות? השיב רש"י, כי סברתי, שאולי נכדי אינו ראוי כל כך למסור לו את פירוש השם הקדוש. אמרו לו, לא ידעת? רבי שמואל הוא איש צדיק וקדוש, וראוי הוא למסור לו סתרי תורה!

דנו בדברים, ואמר רש"י, הנה אני מוכן לשוב לעולם הזה, ולמסור לו את השם הקדוש. ואמנם, באמצע הלילה, היה רבי שמואל ישן על מטתו, והנה ניצב על ידו סבו, רש"י, ומקיץ אותו משנתו. רבי שמואל נחרד, הנה סבו קם מבית הקברות! אמר לו רש"י, אין לי זמן, קום מהר ותטול את ידיך ואפרש לך מהו שם בן מ"ב אותיות, קם רבי שמואל, נטל את ידיו, וישב לפני סבו בדחילו ורחימו, ולמד ממנו שם בן ארבעים ושתים אותיות. ונתסלק משם רש"י.

זה היה עם רש"י עליו השלום, רבן של ישראל. יתכן, שגם משה רבינו, חשב שאהרן הכהן הוא כמו רשב"ם, ואמר בלבו, איך אמסור לו את הכוונות? אולי זה לא מתאים. אבל אהרן בחכמתו וקדושתו, זכה לכוין לכל אותם הסודות. זה מה שנאמר "ויעשה כן אהרן – מלמד שלא שינה".

ונוכל לפרש עוד. הרי ביום הקמת המשכן, אירע לאהרן אסון, שני בניו, נדב ואביהוא, מתו במקדש, "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם, וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'", אם כן, בכל פעם שנכנס אהרן להיכל, להדליק את המנורה, היה נזכר, כאן מתו שני בניו, מכאן מישאל ואליצפן הוציאו את הַגְּוִיּוֹת שלהם, ובודאי אז היתה רוח נכאים נופלת עליו. ובכל זאת אהרן היה מתגבר, לא רפו ידיו, לא נשבר לבו, והיה עושה את המצוה כהלכתה. מלמד שלא שינה!

סיפר לנו רבי עזרא עטיה זכר צדיק לברכה, מעשה שהיה בעיר חלאב, שהיה שם הגאון רבי שלמה לניאדו, והוא היה תוקע בשופר ועולה כשליח ציבור בתפלות ראש השנה. ומשנחלש בערוב ימיו, העמיד את בנו הגאון רבי אפרים תחתיו. אחר התפלה, הגיעו הקהל לביתו של רבי שלמה להתברך מפיו. שאל אותם איך היו התפילות? השיבו בשבח התפילות הנפלאות שהתפלל רבי אפרים כשליח ציבור. שאל על התקיעות, והשיבוהו בשפה רפה שהיו בסדר. קרא אליו את בנו ושאל אותו מה ראו על ככה? אמר לו רבי אפרים, כי אמנם לא הצליח כל כך בתקיעות, מפני שכשהיה קורא ה"יהי רצון" שקודם התקיעות, אמר "ושלח מלאכיך הקדושים הממונים על התקיעות", והנה תיכף ראה שבא המלאך הממונה על ידו, ויעף אליו אחד מן השרפים ויתייצב לימינו, לזאת היה חרד מפניו ונתבלבל. שחק בעל בית דינו של שלמה, אמר לו, הנה אתה הזמנת אותו ותירא מפניו?

כמו כן אפשר לומר, כאשר אהרן היה נכנס למקדש, מקום אש להבת שלהבת, איזה פחד ורעדה היו שם, אך הקדוש ברוך הוא נתן לו כח ועוצמה, והצליח לקיים את המצוה כראוי. על זה אמרו, מלמד שלא שינה.

החסידים אומרים, מה זה מלמד שלא שינה? מספרים, שרבי לוי יצחק מברדיטשב, היה גאון עולם, חוץ מקדושתו הנוראה, כפי שרואים בספרו, "קדושת לוי", אשר כשמו כן הוא, מלא קדושה. וכאשר היה רבי לוי יצחק מתפלל, כל התפילה היתה ברעדה, והתנועות שלו היו מבהילות.

בליל פסח, אשתו הרבנית, היתה יודעת איך הטבע שלו, שהוא מתלהב, וממש לא רואה בעיניו בשעה שהיה מתחיל את הסדר. לכן מראש, היתה מכינה שני שולחנות, האחד, היתה מניחה עליו מצה שמורה ויינות טובים, ועל השני, היתה מניחה איזו מצה ויין פשוט. את הרב היתה מושיבה על יד השלחן הפשוט, וכאשר הוא היה אומר את ההגדה, היה מתרגש כולו, וכאשר היה מגיע ל"מצה זו שאנו אוכלים", היה מתמלא התרגשות, ואומר בכוונה, (לאט לאט), "מצה זו! מצה זו! מצה זו!", והיה מושך את כל המפה כדי ליטול את המצה, והיה נשפך כל היין, היה נעשה בלאגן שלם! עד שהיה הרב מסיים את אמירת ההגדה, ואז היו מנקים את כל סביבותיו, והיו מיסבים סביב השלחן המהודר, עם המצה היקרה, והיינות הטובים. כך היו צדיקים, שאפשר לומר שהיו מגיעים ממש למצב של התעלפות, לא היו יכולים להחזיק מעמד מרוב קדושת המצוות.

אהרן הכהן, היה חסיד, לא פחות מרבי לוי יצחק מברדטישב, ובכל זאת, היה נאזר בגבורה. אילו היה שופך את השמן, ומפיל את הנרות, מי היה נכנס תחתיו? מלמד שלא שינה! היה נאזר בגבורה, שולט בכוחותיו, לעשות הכל כהלכה!

שבת שלום!

שאלות ותשובות על ההלכה

באיזה מצבים מרימים את הידיים(ולא רק פותחים) שאומרים פותח את ידיך…? או שלא מרימים אף פעם ורק מרימים בנטילת ידיים של בוקר ופת? י"ט סיון תשפ"א / 30 במאי 2021

לפי הפשט אין בזה בעיה. אבל על פי הקבלה אין להרים את הידיים אלא בנטילת ידיים ובנשיאת כפים. ראה בן איש חי פרשת ויגש. 

נחמד מאוד, לחיזוק הלבבות.

מה מקור הסיפורים? י"ז סיון תשפ"א / 28 במאי 2021

תודה. תבורכו מפי עליון,

המקור הוא כמובן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בדרשותיו, אשר אין כמותם. כמו שכתבנו בתחילת הדברים. שבת שלום,

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

הדלקת נרות חנוכה

מצוות ההדלקה בכל שמונת ימי החנוכה, שיחלו מיום ראשון (ליל יום שני) שבשבוע הבא, מצוה להדליק נר חנוכה. והספרדים נוהגים שמדליקים מנורת חנוכה אחת בכל בית. ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק חנוכה לעצמו. כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק ל......

לקריאת ההלכה

נר שבת ונר חנוכה, סדר ההדלקה

נחלקו רבותינו הראשונים, מהו סדר הקדימה בהדלקת נרות חנוכה ונרות שבת. כלומר, האם יש להדליק תחילה נרות שבת, ולאחר מכן נרות חנוכה, או שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה קודם? ולדעת הרב בעל הלכות גדולות (המכונה בה"ג), יש להקדים את הדלקת נרות חנוכה להדלקת נרות שבת. וטעמו של בעל הלכות גדולות הוא, משום ש......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

דיני אכסנאי ואורח והחיילים בצבא

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג? תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא. מי שמדליקים נרות בביתו הנוסע מביתו, אבל אשתו או אחרים מבני ביתו נמצאים בבית......

לקריאת ההלכה


אדם המתארח במוצאי שבת של חנוכה

שאלה: בן נשוי המתארח אצל אביו לשבת. היכן ידליק נרות במוצאי שבת? תשובה: בן נשוי המתארח אצל אביו, למנהג הספרדים, שרק בעל הבית מדליק נרות, הרי הבן יוצא ידי חובה בהדלקת הנר של אביו, שהוא מתארח אצלו ואוכל משולחנו. (ולמנהג האשכנזים, בלאו הכי כל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו). והשאלה הנשאלת היא לגבי ......

לקריאת ההלכה

דיני חג הסוכות

לפי בקשת מנויים רבים ולתועלת הציבור, הנה אנו מגישים קיצור דינים הנצרכים לימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות. אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין......

לקריאת ההלכה

דין בן או בת נשואים המתארחים אצל הוריהם, ודין המתארח בבית מלון

בהלכה הקודמת ביארנו שהמתארח אצל חברו בימי חג החנוכה, ואין מי שמדליק עליו בביתו, וכגון שאין לו משפחה, או שמשפחתו נמצאת עמו, צריך להדליק נרות במקום שנמצא, אלא שהוא יוצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית המארח, וכל זה דווקא אם בעל הבית מארחו באופן שאינו דורש ממנו תשלום עבור האירוח, אבל אם הוא דורש תשל......

לקריאת ההלכה

על הנסים

חיוב הזכרת על הנסים בתפלת ערבית של ליל חנוכה (כלומר, בשנה זו, תשפ"ב, ממוצאי יום ראשון, היום בלילה), אומרים "על הנסים" בתפלה, בתוך ברכת ההודאה (מודים אנחנו לך וכו'), וכפי שנדפס בסידורים. ואף על פי שבשעה זו של תפלת ערבית, רוב הקהל עדיין לא הדליקו נרות חנוכה, מכל מקום אמירת על הנ......

לקריאת ההלכה