ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה (שנת התשפ"ז), יחולו בימים שבת וראשון. לכן יש לנו כמה פרטים מיוחדים הנוגעים לשנה כזו.
במה מדליקין
כשחל ראש השנה בשבת, מקדימים לומר קבלת שבת, ולא אומרים פרק "במה מדליקין" (הרמ"א סימן ער. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד עז, וחזון עובדיה שבת ח"א עמוד שלב). ואף על פי שיש מחלוקת הפוסקים בזה, מכל מקום המנהג פשוט בארץ ישראל שלא אומרים במה מדליקין בליל שבת שהוא יום טוב, וכן כתב הגאון רבי עמרם אבורביע זצ"ל בספרו "נתיבי עם". ובמדינות שבהם אומרים במה מדליקין, ימשיכו במנהגם, שכן דעת הגאון הכנסת הגדולה (ה"ד בכף החיים).
מעין שבע
בליל ראש השנה שחל בשבת, אחר התפילה, אומר השליח ציבור ברכת "מעין שבע", כפי שאומרים בכל ליל שבת. ובמקום "האל הקדוש שאין כמוהו", יאמר: "המלך הקדוש שאין כמוהו". (ואם טעה והזכירו לו באמצע הברכה, יחזור מיד ל"מגן אבות בדברו", ואם נזכר רק לאחר סיום הברכה, אינו חוזר שוב. שם עמוד פג).
ותודיענו
בלילה השני של ראש השנה, כלומר, במוצאי שבת, אומרים בתפלה (אחרי "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת"), "ותודיענו", וכפי שמודפס במחזורים. ואם שכח ולא אמר ותודיענו, אינו חוזר להתפלל, מאחר ומקדש לאחר מכן על כוס יין בביתו.
תקיעת שופר
מצוה מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראש השנה. ואמרו רבותינו, שכל שנה שלא מריעים עליה (בתקיעת שופר) בתחילתה, מריעין עליה בסופה. כלומר, אם לא תוקעים בשופר, הדבר גורם סכנה שמא חס ושלום באותה שנה יארע דבר שאינו טוב. ועל פי הסוד, יש טעמים נשגבים בענין תקיעת שופר של ראש השנה. ואף על פי כן, בשנה שחל ראש השנה בשבת, חששו רבותינו שמא יבואו לטלטל את השופר ולהעביר אותו ברשות הרבים, ומאחר וידעו רבותינו את המשמעות העצומה של חטא של אחד מעם ישראל, לכן גזרו לבטל מצוה מן התורה ולא לתקוע בשופר בשנה שחל ראש השנה בשבת. (כי יש חילוק בין ביטול מצוה, כמו אי תקיעת שופר, לבין עבירה על איסור ממש).
ואמרו חז"ל (הגאון מהר"ם אלשיך דרוש ליום י"ז אלול), שעמדו רבותינו בתקנה זו, כי ידעו שאם יתקנו כן לתועלת עם ישראל, יבוא יום הכיפורים ויגמור את כפרתם של ישראל, באופן שלא יארע להם נזק מחמת אי תקיעת השופר. ואדרבה, ה' יתברך רואה שאנו מקיימים את מצוות רבותינו, ובזכות זה נזכה לשנה טובה ומבורכות.
זכרון תרועה
מאחר ואנו לא תוקעים בשופר ביום טוב ראשון של ראש השנה, לכן לא אומרים בתפלה "יום תרועה", שהרי אין זה יום תרועה, אלא אומרים "זכרון תרועה", כי בתפלה אנו מזכירים הרבה את ענין תקיעת השופר, אף על פי שבפועל אנו לא תוקעים. ומצאו רבותינו (בראש השנה כט:) סימוכין לענין זה מן הפסוקים, שבמקום אחד נכתב לגבי ראש השנה "יום תרועה", ובמקום אחר נאמר "זכרון תרועה", ומסבירים רבותינו, שפסוק אחד מדבר על ראש השנה שחל בשבת, והשני על ראש השנה שחל ביום חול. וכאן נרמזה תקנת חז"ל כבר בפסוקי התורה.
בקשות אישיות
כבר הזכרנו בעבר שיש מחלוקת הפוסקים האם מותר לבקש בקשות פרטיות בסיום התפילות בימי ראש השנה (אחרי "יהיו לרצון אמרי פי"). והמיקלים בזה, יש להם על מה שיסמכו. כי כן הורה הגאון רבי ישראל מסלאנט, שבזמנינו שהענינים הגשמיים חשובים מאד בעינינו, ויש להם ערך כדי שנוכל לעבוד את ה', לכן יש להקל בזה. (כוכבי אור עמוד רסב. וכן משמע קצת בבית יוסף סימן תקפד). אף שכמה גדולי עולם לא נהגו בזה, וגם יעצו לתלמידיהם שלא יעשו כן, מכל מקום מי שנוהג כן, מפני שמרגיש צורך גדול בכך, יש לו על מה שיסמוך. וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פ"א אות טו). ושמענו מפי מגידי אמת שכן הורה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.
ובשנה שחל ראש השנה בשבת, נחלקו הפוסקים האם גם כן רשאים להקל בזה, שהרי בסתם יום שבת אסור לבקש בקשות פרטיות בתפילה. ולכן לדעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ג פט"ו) אין להקל בזה. אבל לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ועוד, יש להקל בזה אפילו בשנה שיחול ראש השנה בשבת. וכן מורים ברוב הישיבות כיום, להקל בזה למי שמרגיש צורך גדול בדבר.
ראש השנה שחל להיות בשבת, אומרים "צדקתך" אחרי תפלת מנחה (ש"ע סימן תקצח, חזון עובדיה עמוד קפה).
וה' יתברך ישמע תפלתינו, וימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו. אמן כן יהי רצון.
