תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את חיוב נטילת ידים, והסברנו בקצרה את טעמי המצוה. ושנים מהם, טעמו של הזוהר הקדוש, שבשעה שישן אדם, יוצאת ממנו נשמתו, וטועם טעם מיתה, ורוח רעה שורה על כל גופו, וכשחוזרת נשמתו בקומו משנתו, נשארת הרוח רעה לשרות על ידיו, ועל כן צריך ליטול ידיו כדי להעבירה. והטעם שנזכר בדברי הרא"ש, כי ידיו של אדם עסקניות הן, ועל כן יש להניח שנגעו במקומות בלתי נקיים, ולפיכך תקנו חכמים נטילת ידים בשחרית.
ולנדון שאלתינו, באדם הקם בלילה משנתו ורוצה לשתות מים להרוות צמאונו, האם חייב להטריח עצמו ליטול ידיו בכדי שיוכל לברך על המים ולשתות. הדבר תלוי במחלוקת הראשונים, כי דעת הרא"ה שאין אדם רשאי לברך קודם שיטול ידיו. אולם הרא"ש כתב שמהגמרא נראה שאין חיוב מעיקר הדין ליטול ידיו קודם שיברך, כי לא תיקנו נטילת ידים, אלא לקריאת שמע ולתפילה, אבל שאר הברכות רשאי לברך גם קודם שיטול ידיו, אלא אם כן יש לחוש שנגע במקומות המכוסים בבגדים, שאז חייב לשטוף את ידיו, או לשפשפם היטב בבגדיו, גם בלי קשר לחיוב נטילת ידים של שחרית.
ומרן השלחן ערוך (סי' ד סכ"ג) פסק כדעת המיקלים בזה. ולכן אדם הקם בבוקר ורוצה לשתות מים, אינו חייב מעיקר הדין ליטול את ידיו, ורשאי לברך ולשתות אחר שישפשף את ידיו היטב בבגדיו. ואם ישן בבגד המכסה את כל גופו, אינו חייב מן הדין לשפשף את ידיו בבגדיו, ורשאי לברך מיד על המים ולשתות. (וכמו שכתבנו גם כן לענין ברכת הברקים והרעמים, שאדם הקם משנתו בשמעו קול רעם, רשאי לברך מיד "שכוחו וגבורתו מלא עולם", ואינו צריך ליטול את ידיו קודם לכן). אולם עליו להזהר שלא יגע במים ששותה אלא בכלי שהם נמצאים בו בלבד, מפני שרוח רעה שורה על ידיו.
